 |
 |
|
|
|
|
|
|
| 21 אלף מתלמידי התיכון נשרו בסיום שנת הלימודים
מבתי הספר שבו למדו- נתון שצריך להדליק נורה
אדומה. אור קשתי בטור שבועי על חינוך קצת אחר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עבור אלפי תלמידי תיכון בארץ, השבועות שלאחר חופשת פסח הם תקופה מתוחה. הפעם לא מדובר בפחד מבחינות המגן או הבגרויות, אלא בשאלה בסיסית הרבה יותר: האם הם ימשיכו בבית-הספר גם בשנת הלימודים הבאה? בימים אלה מתמודדים תלמידים רבים, ובעיקר הוריהם, עם ההודעה שמוטב להם להתחיל לחפש סידור אחר, החל מ1- בספטמבר.
רומן, היום בן ,17 עמד לפני כשנה בפני המציאות הלא נעימה הזו. הוא עלה יחד עם אמו מחבר המדינות לפני כחמש שנים, והמשפחה התיישבה לבסוף באחת הערים במרכז הארץ. ההידרדרות היתה הדרגתית, ציון הנכשל באנגלית הצטרף לזה שבהיסטוריה ובמקצועות אחרים. "היה לי קשה בבית-הספר. היו כמה מורים שניסו לעזור, אבל לא הרגשתי שלמישהו באמת אכפת," הוא מספר. "ביקשתי, למשל, עזרה בשיעורי בית (בקבוצה קטנה שפועלת מטעם בית-הספר- א"ק,( אבל הציונים
היו עדיין נמוכים. אחרי כמה זמן המורים התחילו להתעלם ממני. סתם ישבתי בכיתה."
במקביל, גם ההסתבכות בעבירות משמעת לא סייעה למצבו. בחצי השני של שנת הלימודים כבר היה ברור שרומן לא ימשיך ללמוד בבית-הספר. "המנהל בכלל לא ניסה לעזור לי למצוא בית-ספר אחר, ואין לנו כסף לבית-ספר אקסטרני. החלטתי שעדיף להפסיק ללמוד." בחודשים האחרונים עובד רומן במסעדה למזון מהיר בתל-אביב. הוא עוד לא יודע מתי, אם בכלל, ינסה להשלים את לימודיו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מונשרים בשם האליטיזם
|
|
|
 |
|
|
|
נתוני הנשירה המעודכנים ביותר, המתפרסמים כאן לראשונה, מגלים שרומן לא לבד. על-פי הנתונים, במעבר בין שנת הלימודים הקודמת לזו הנוכחית נשרו 21 אלף תלמידים בכיתות ט' עד י"ב, 4.8 אחוזים מכלל הלומדים בגילים אלה. הנתון הממוצע הזה מסתיר כמובן שונות גדולה בין המגזרים השונים: שיעור הנשירה במגזר הערבי עמד על 7.5 אחוזים לעומת 4.2 אחוזים בקרב התלמידים היהודים. במגזר היהודי נרשמו הבדלים גדולים בין קבוצות האוכלוסייה השונות: בראש רשימת הנושרים נמצאים החרדים 6.7) אחוזים,( ואחריהם תלמידים שנולדו בחבר המדינות 6.6) אחוזים) ובאתיופיה 5.5) אחוזים.( שיעור הבנים שנושרים מלימודים כפול משיעור הבנות: 5.9 אחוזים לעומת 2.4 אחוזים.
במשרד החינוך מציינים כי הנתונים מצביעים על ירידה מתמשכת בהיקף הנשירה בשנים האחרונות. עם זאת, עדיין נדרש מאמץ גדול כדי להגיע ליעד של מחלקת הביקור הסדיר במשרד החינוך (אחד הגופים העיקריים הנאבקים בעזיבת תלמידים) – שיעור נשירה ארצי של שלושה אחוזים בלבד.
לדברי מנהל מחלקת הביקור הסדיר, מוטי בנאו, שיעור הנערים בסיכון לנשירה עומד על כ25- אחוז מכל שנתון. במילים אחרות: כל תלמיד רביעי עלול לנשור במהלך לימודיו.
מאחורי החלטת בית-הספר להנשיר תלמידים מרחפת פעמים רבות האמונה כי זו הדרך להבטיח שיעור זכאות גבוה של תעודת בגרות. המתמטיקה נראית פשוטה: התלמידים החלשים מסולקים מהדרך- והציון הממוצע של היתר עולה. באווירה התחרותית במערכת החינוך, שבה מנהלים מייחצ"נים את בתיהספר שלהם באמצעות התפארות בציוני הבגרות, המאבק על כל בדל אחוז נתפש לפעמים כעיקר העשייה החינוכית. העובדה שהמטרה (ציונים גבוהים) מקדשת את האמצעים (הנשרת תלמידים חלשים) מטרידה פחות את מנהלי בתי-הספר האליטיסטיים.
אלא שמחקר חדש שהושלם לאחרונה במינהל התקשוב ומערכות המידע שבמשרד החינוך מנפץ את התפישה המקובלת הזו. במסגרת המחקר נבדקו נתוני הנשירה בשנת הלימודים הקודמת ב850- בתיהספר המגישים לבגרות (מספר הנושרים במעבר משנה לשנה, מספר התלמידים שעוזבים לבית-ספר אחר ועוד,( ונבנה "מדד נשירה" הנותן משקל שונה לכל מרכיב. במחקר התברר שאין כמעט כל הבדל במידת ההצלחה בבחינות הבגרות בין חמשת "עשירוני הנשירה" הנמוכים. המשמעות: אצל 50 אחוז מבתי-הספר שמגישים לבגרות לא נמצא קשר בין שיעור הנשירה להצלחה בבגרות. יתרה מזאת, שיעור הזכאות לבגרות יורד ככל שאחוזי הנשירה גדלים.
"הטענה הרווחת, שלפיה אם לא מנשירים נפגע שיעור ההצלחה בבגרות, איננה אלא מיתוס, אגדה," מסבירה מנהלת מינהל התקשוב, סופיה מינץ. המסקנות היו כל-כך מפתיעות, עד שליתר ביטחון בוצע חישוב גם לגבי שנת הלימודים תשס"ג. הממצאים היו דומים מאוד. "מתברר שמדיניות הנשרה מכוונת של התלמידים החלשים לא מביאה בהכרח להישגים טובים יותר," מוסיף גורם בכיר במשרד החינוך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מסלול ניתן לשינוי
|
|
|
|
|
|
|
חשוב להבהיר: לא כל בתי-הספר פועלים במרץ להרחיק את התלמידים המאיימים כדי לפגוע בממוצע הבגרות. תיכון "הדרים" בהוד-השרון נחשב לאחד מבתי-הספר בעלי שיעורי הנשירה הנמוכים
בארץ – כארבעה בני נוער בשכבה של 350 תלמידים. בבית-הספר פועלות קבוצות תגבור למקצועות שונים, תוכניות עבודה אישיות לתלמידים עם קשיים לימודיים וגם קבוצות מיוחדות שבהן לומדים למעשה את מיומנויות הלמידה הבסיסיות. זאת, בנוסף לשני מבדקים הנערכים בכיתות י,' שמטרתם לאתר מוקדם ככל האפשר את התלמידים המתקשים. "הנשירה היא תוצאה של תהליך ארוך, אבל אם בית-הספר עובד נכון לא חייבים להגיע לכך," אומרת המנהלת, עדית אייכלר. "מאוד חשוב שהמורים יאמינו שאפשר למצוא פתרונות בתוך בית-הספר. ההצלחות האלה עושות את כל הכיף בעבודה."
קבוצה גדולה מתוך הנושרים הם בני נוער "שבתי-הספר הביאו אותם למסקנה שמקומם איננו במערכת החינוך – אלה שקיבלו משוב שלילי כל השנים, שתמיד אמרו להם שהם לא מסוגלים להשיג בבחינות הבגרות, עד שלבסוף הם הגיעו למסקנה שחבל להם על הזמן," מוסיף מוטי בנאו. "הנשירה לא מתחילה בגיל .15 אתה נכנס לגן ילדים עם 30 תלמידים, ולפי כל הנתונים הסטטיסטיים היבשים, חצי מהם לא ישיגו תעודת בגרות. אבל בכל רגע נתון אפשר לשנות את מסלול החיים של כל תלמיד. אם כל הגורמים היו עובדים באמת בשיתוף פעולה, אפשר יהיה לצמצם עוד יותר את שיעור הנשירה."
אבל הבעיה איננה רק היעדר מחויבות או נחישות של בתי-הספר להילחם על כל ילד, אלא גם באי-אכיפה מספקת מצד משרד החינוך. בשנים האחרונות אמנם נעשו פעולות שונות בנושא, ומנהלי המחוזות במשרד נדרשים לדווח כל שנה למנכ"לית רונית תירוש על שיעור הנשירה שבאזור אחריותם, אבל גם בכירים במשרד מודים כי יש בעיה אמיתית באכיפת המדיניות הרשמית של המשרד על התיכונים.
"כולם מכירים בעל פה את המסרים של תירוש, שצריך להיאבק בנשירה, אבל מנהלים רבים בבתיהספר העל-יסודיים מרגישים פחות מחויבים להוראות המשרד," אומר גורם המעורב בטיפול בנשירה. "יש פער רציני בין ההנחיות לבין מימוש המדיניות." לדברי גורמים שונים, בעיית האכיפה קשה במיוחד במערכת החינוך החרדית ובמגזר הערבי.
מעבר לפער שבין הרטוריקה נגד הנשירה לבין הפרקטיקה המאפשרת את התופעה, לא תמיד קיימת בהירות גם בתוך משרד החינוך עצמו באשר להוראות המדויקות מתי מותר לבתי-הספר להרחיק תלמידים על בסיס ציוניהם. לדברי מנהלת האגף לחינוך על-יסודי, יפה פס, כל בית-ספר קובע לעצמו את "הקו האדום" להנשרה. בדרך כלל מדובר בשלושה ציונים שליליים ומעלה. "הסמכות לקביעת מדיניות הנשירה היא בידי בית-הספר, כאשר הפיקוח נשאר בידי המשרד והרשות המקומית," היא אומרת. לעומת זאת, לדברי בנאו, התיקון לחוק לימוד חובה, שהתקבל לפני כמה שנים, אוסר באופן מפורש על הרחקת תלמיד לצמיתות בשל הישגים לימודיים.
לפני שנה פורסמו תקנות חדשות הקובעות כי ניתן להרחיק תלמיד במקרה שנכשל ב70- אחוז מהמקצועות, כל זמן שהדבר לא נוגע לאירוע חריג בחיי התלמיד (כמו מוות או גירושים.(
המנכ"לית תירוש מכירה היטב את ההתנגדות למדיניות נגד הנשרת התלמידים. על הבעיות באכיפת המדיניות היא אומרת: "לקראת סוף כל שנה, כל מנהל חייב להציג את רשימת התלמידים הנושרים ולהסביר בדיוק מה הוא עשה כדי להשאיר אותם בבית-הספר. רק לאחר שאנשי משרד החינוך משתכנעים, הם מאשרים את הרשימה. מדובר בתהליך אטי ובוודאי שיש עוד מנהלים אליטיסטים שמעדיפים להנשיר את התלמידים, אבל בפעם הראשונה קבענו יעדים ברורים לצמצום הנשירה. אמנם לא אמרנו מפורשות שמנהל שלא יעמוד ביעדים האלה יעזוב את תפקידו, אבל זו הכוונה בעתיד."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מדריך להורה המודאג
|
|
|
|
|
|
|
בינתיים, עד שהמדיניות הרשמית תחלחל לשטח וישתנו העמדות הבסיסיות של מורים ומנהלים, עדיין מתמודדים אלפי תלמידים עם האיום להיות מסולקים על בסיס הישגים נמוכים. לבקשת "מעריב," גיבשו מספר מורים מעין מדריך להורה המודאג.
ראשית, ממליץ המדריך, כדאי לברר במדויק "האם הציונים הנמוכים היו לאורך כל השנה או שלפתע נרשמה ירידה,"? ובהמשך: מי היה מעורב מטעם בית-הספר בפיקוח ובעזרה לתלמיד (המחנכת, היועצת, הרכזת או ההנהלה,( עד כמה עודכנו ההורים במשך השנה על המצב בלימודים, ומה היתה שיטת העדכון (בטלפון או בפגישה? האם ההורים קיבלו סיכום מפגש כזה (המחויב לפי הוראות משרד החינוך?( מה כתוב בתיק האישי של התלמיד, והאם יש מסמכים מתעדים את הטיפול שניתן? האם בכלל נאמר לתלמיד, לפני חופשת הפסח, שנותר לו רבעון אחרון לשפר את ציוניו? האם בית-הספר מאפשר לגשת למועדי ב' במקצועות בעלי הציונים השליליים?
בהמשך, ממליץ המדריך להורים "לברר מה עשה בית-הספר במשך כל שנת הלימודים כדי לעזור לתלמיד," למשל באמצעות הפחתת מספר יחידות הלימוד שבהן הוא נבחן במקצועות החובה, החלפת מקצועות הבחירה או אפילו צמצום מספר המקצועות, גם במחיר של אי-זכאות לתעודת בגרות. "לפעמים בתי-הספר עומדים כביכול בכל התנאים שמציב המשרד ובאמת מודיעים על ההידרדרות במצב הלימודים, אבל מצד שני לא עושים כמעט דבר כדי לעזור לתלמיד לשפר את המצב," מסבירה מורה ותיקה מירושלים. "במקרים כאלה, ההודעה מראש איננה אלא כיסוי תחת."
המלצה נוספת היא לערער על ההחלטה להרחיק את התלמיד לפני ועדת ערעורים. לבסוף, כאשר נגמרו כל האפשרויות האחרות – לעמוד על הדרישה, המעוגנת בהוראות, כי בית-הספר המנשיר והרשות המקומית ימצאו מסגרת חלופית לתלמיד.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | אור קשתי, ראש דסק חינוך במעריב, בודק מדי שבוע מה קורה במערכת החינוך הישראלית מזווית אחרת
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
