התנהגות קולוניאליסטית
מתי שמואלוף סבור כי ההרס שישראל פיזרה בעזה ובלבנון חשף שוב את פרצופה הגזעני
בזמן שחלקים לא קטנים בלבנון הוחרבו, מאות נהרגו, אלפים נפצעו ומאות אלפי פליטים מחפשים מחסה מההרס וההרג של כוחות צה"ל, עדיין מאמינים גנרלים יהירים וחסרי כל חשיבה לטווח ארוך, כי כלים צבאיים יפתרו את הקונפליקט.
מאידך, המדינה עצמה ממשיכה להתנער מהאחריות שלה על האזרחים הישראלים, ובהיעדר חברה מסודרת, זכויות אזרח ואדם, ערים שלמות ננטשות בידי המעמד הבינוני המסוגל למצוא מקלט, והאוכלוסיות המוחלשות שוב נושאות את עיוורון הפוליטיקאים.
מלחמת לבנון הביאה למאבק אנטי-קולוניאלי בתוך לבנון, שדאג להרחיק את כוחות הביטחון הישראליים חזרה לגבולות הריבוניים שלה. אך הנסיגה מלבנון, לא הותירה את ישראל בכוונה למצוא פתרון מדיני של שלום עם לבנון, סוריה וחיזבאללה.
ישראל המשיכה להפר את ריבונות לבנון בטיסות בלתי פוסקות מעל ביירות, כניסה למים הטריטוריאליים של לבנון ואף חטיפת אזרחים לבנונים. הניסיון הלא פוסק של ישראל לפתור את התנגדות חיזבאללה להפרת הריבונות הלבנונית בידי ישראל הביאה אותם לפעול בצורה צבאית ואלימה.
הניסיון של בוש ומנהיגי המערב לקשור בין חיזבאללה לציר רשע של טרור הוא עיוות היסטורי של המציאות על מנת ליצור המשך הגמוניה מערבית של אינטרסים הקשורים בנפט, שליטה כלכלית ותרבותית באזור.
אם נביט אחורה, נזכור כיצד ישראל ניסתה לכבוש בעצמה את ביירות ולהמליך משטר בובות נוצרי במקום. אש"ף, שישראל הצליחה לסלק לטוניס, לא היה באותה תקופה ארגון מדיני פרופר, אך הוא ניסה להביא לתודעה את כיבוש פלשתין במלחמות 48' ו-67'.
ישראל לא היתה מוכנה לשמוע על עמידה איתנה של מנהיגי המאבק הפלשתיני ודרישתם לסיום הכיבוש ודיאלוג בנושא סוגיות כואבות, וכך ישראל סילקה את עראפת לטוניס וחיכתה עשרות שנים על מנת שהיא תחזור ותדבר איתו
חיזבאללה תפסו את מקום אש"ף בדרום לבנון, ולמרות
פעולה זו נידונה לכישלון. לא רק שתושבי לבנון לא ישכחו את מכת הטרור, הזוועה והרצח שישראל פיזרה בשיטחם, אלא שיכול להיות מאוד שהם יצטרפו במידה זאת או אחרת לפעול כנגד ישראל.
ההרס שישראל פיזרה בעזה ובלבנון מאז חטיפת החיילים חשף שוב את פרצופה הגזעני כלפי המזרח התיכון. במקום להגיע להבנה ומו"מ עם החוטפים שיוביל לאיזה חוט של דיאלוג מדיני, ישראל העדיפה לנקום. נדמה כי חיי הערבים מסביב ובתוך ישראל הוא נמוך מאוד.
ישראל לא כיבדה חוקים ואמנות בינלאומיות עליהן היא חתמה והראתה שוב שאין היא מוכנה להיות חלק מאיחוד גיאופוליטי מזרח תיכוני. בערגה המטופשת שלה מערבה, היא שוב התנהלה כקולוניאל לבן באפריקה.
אין ספק שבמזרח התיכון חסרים מנהיגים, משני הצדדים, שיפיצו את הדרישה לזכויות אדם, ולכן אנו עדים להתגברות השיח האלים והצבאי. לכן ישראל חייבת לנהל מו"מ מדיני עם אויביה - סוריה, איראן, לבנון, חיזבאללה וחמאס, על בסיס "היוזמה הסעודית". ישראל חייבת לצאת מהשטחים הכבושים ומהגולן, להחזיר את חוות שבעה ואת החטופים הפלשתינים והלבנונים. אסור לתת לצבא לחסל מנהיגים, לכבוש שטחים ולחשוב שהוא ייצא מזה בזול.
כל עם מודע מתמרד כנגד כיבוש, ואי אפשר לחסל רעיונות באמצעות כוח צבאי, אבל אפשר להתפשר ולמצוא דרכים מוסריות, הומניסטיות ואוניברסליות כדי לפתור את הסכסוך. אם נשכח את הדרכים המוסריות, נתרום שוב להפיכת הלאומיות הציונית והדת היהודית לסוג של ברבריזם שבטי, הטומן ראשו עמוק בתודעת קורבן ולא מוכן להתייחס לחוקים בינלאומיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
