מדינת ירושלים
יולי אדלשטיין סבור כי יש להפוך את ירושלים מ'עיר' ל'מדינה' זאת בכדי לשפר את מעמדה
מהכותרות עולה תמונה קשה של עיר מפוצלת מדינית, חברתית וכלכלית. אחוזים הולכים וגדלים של תושבים הסובלים מעוני מחפיר, ולעומתם האנשים שמשלמים מסים ולמעשה מחזיקים את העיר, נוטשים לטובת מקומות אטרקטיביים יותר. הלכלוך וההזנחה ניכרים כמעט בכל פינה. אפילו משכיות החמדה של העיר, שהיא אחת מהעתיקות והחשובות ביותר בעולם, אינן מצליחות להכריע את המצב ולבסס את ירושלים כעיר תיירותית מושכת ומאירת פנים.
ברור לכל, שמדובר באבסורד בלתי נסבל. כולם במערכת הפוליטית והציבורית, ללא יוצא מן הכלל, קראו תיגר על אי השתתפותם של הנציגים הזרים בטקסים לציון 40 שנה לאיחוד העיר. אין לפקפק בחשיבות ההכרה הבינלאומית באיחוד העיר ובריבונותינו עליה.
אך האם אנו את שלנו עושים? שאלה זו צריכה להישאל על-ידי כל איש ציבור במדינת ישראל. אם באמת חשובה לנו ההכרה הבינלאומית, אזי חובת ההוכחה מוטלת עלינו. עלינו לפעול לכך, שירושלים תקבל מעמד מיוחד בתוככי החברה הישראלית קודם כל ואז נוכל לבוא בדרישות לקהילייה הבינלאומית.
לשנות את מעמדה והגדרתה של ירושלים
כשבעיתוני ישראל מתפרסמים נתונים מדאיגים לפיהם אחוזים ניכרים מהישראלים מוכנים לוותר על חלקים מירושלים, או שאינם מייחסים חשיבות רבה לאתריה, כולל אלו המקודשים ביותר לעם היהודי, מה לנו כי נלין על מדינות אירופה, ארה"ב ומדינות אחרות. כשהסקרים מורים, כי אחוז ניכר מהישראלים כלל אינו מבקר בבירה ואף מעדיף את תל-אביב כבירתו, אין לטענותינו בסיס מוצק עליו הן יכולות להישען.
ההצהרות החוזרות ונשנות של ראשי ממשלה ושל מועמדים בבחירות, כי יישמרו על איחוד העיר וכי ירושלים היא בירת הנצח של עם ישראל, נתפסות כריקות מתוכן, כשאין מאחוריהן פעולות ממשיות. גם ההבטחות לחזק את מעמדה של העיר ולהגדיל את תקציביה, אינן אלא חלק מריטואל שנתי שאיננו שונה מאלו של ימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל. בכל אלו, אין כדי להעיד על רצינות הכוונות ועל יחס מיוחד
לעיר.
אם באמת חפצים אנו לקבע את מעמדה של ירושלים כבירת הנצח המאוחדת של עם ישראל, עלינו לעשות מעשה. מעשה גורף ולא נקודתי. אל לנו להסתפק בהגדלת תקציבים. יש לחוקק חוק ירושלים, כזה שישווה במידת מה וביחס מתאים, את מעמדה של העיר לזה של העיר וושינגטון, בירת ארה"ב.
האמריקנים, שיודעים להעריך, להוקיר ולכבד את הסמלים הלאומיים שלהם, העניקו מעמד מיוחד לבירתם, מעמד של מדינה. עלינו ללמוד מהם בעניין זה, ולפעול באמצעות חקיקה, לשינוי מעמדה והגדרתה של ירושלים.
יש לשנות את הסטטוס של העיר באופן סמלי, לסטטוס של 'מדינה', דוגמת זה של העיר וושינגטון, בהיבט של תקציבים, תכניות לימוד ייחודיות בבתי הספר ואירועים מיוחדים. מעמד כזה יאפשר העברת תקציבים גדולים יותר על-פי חוק ויותר מכל, יעיד על היחס המיוחד ויוצא הדופן של אזרחי ישראל כלפי בירתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
