חמאסטן כאתגר
שלמה גזית סבור כי על ישראל לשנות כיוון ולתת הזדמנות לארגון שנתמך ע"י הפלשתינים
ואז, בתגובה הכי פחות דמוקרטית, הובילה ישראל מהלך מדיני שהחרים את ממשלת החמאס. בראש קואליציה רחבה הוטל מצור מדיני,כלכלי ופיננסי על הממשלה החדשה, שהוטל בפועל על 4.5 מיליון פלשתינים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. מאחורי מדיניות זו עמדה אשליה, שמצוקת התושבים תביאם להאשים את החמאס בסבל הכבד, וכי אלה יקומו, יוקיעו ויקיאו את שלטון החמאס האשם בכל אלה. התוצאה היתה כמובן הפוכה. העם לא האשים את שליטיו, אנשי החמאס. הוא האשים את גורמי החוץ.
תנועת הפתח, שכשלה בבחירות, לא הצליחה להתאושש ולא השכילה לבנות מוקדי כוח ותמיכה חדשים. לא ראינו מנהיגות חדשה ואטרקטיבית ולא ראינו מערך חדש שלכוחות ביטחון, המסוגל ליטול את השלטון מידי החמאס. העימות ברצועה הסתיים עד מהרה וכוחות החמאס השתלטו על כל השטח.
איני יודע מי אחראי לתיאור העימותים שהיו כ"מלחמת אזרחים עקובה מדם". ראינו כבר עימותים קשים,-מעט בכל אחת ממדינות האזור. עימות שהסתיים תוך מספר שבועות, עם מאזן של כ-200 הרוגים משני הצדדים (בתוך או-לוסייה של-1.5-מיליון), רחוק מלהיות החמור והנורא שבהם.
מה הלאה? ההתפתחויות בחמאסטן תיקבענה שוב, במידה רבה, ע"י המערכת החיצונית. הנהגת חמאס מבקשת להשתחרר מהמצור. על ישראל והמ ערכת החיצונית לבדוק צעדיהן בשני תחומים: 1. האם ישתדל חמאס להתקיים-תנועה פלשתינית פוליטית, הרואה עצמה אלטרנטיבה לשלטון הפתח ברשות, או שישים דגש על יישום ההלכה השרעית בשטח שבשליטתו? 2. האם יבקש לחדש את העימות והלחימה ב"כובש" הציוני, או שיחתור להפסקת-אש, להודנא חדשה ואפקטיבית? דומה כי בשלב זה, מבקשים מנהיגיו לאמץ גישה פרגמטית. הם אינם רוצים בעימות מדיני, כלכלי וצבאי. מה שיקרה בעתיד הקרוב מותנה בנו בראש ובראשונה.
חלפו ימים ספורים בלבד, וכבר ראינו את ישראל מגיבה בשני התחומים.
אנו נוקטים בצעד הכושל, ההפוך ממדיניות המצור שניהלנו. העם הפלשתיני בגדה וברצועה לא יתמוך בתנועה שהעתיד מאחוריה. הוא לבטח לא יאמין במנהיגים הנתמכים ע"י ארה"ב וישראל. כלום לא הגיעה העת להערכת מצב חדשה?








נא להמתין לטעינת התגובות


