מיוחד: כך הפקירה המדינה את נפגעי החרדה

כ-15 אלף מתושבי שדרות מדווחים שהם סובלים מחרדה עקב ירי קסאם מתמשך, ומנהלים מרדף מתסכל אחר הכרה מצד המדינה. nrg מביא תמונת מצב עגומה של אבחונים לקויים וסבך בירוקרטי

דוידה גינטר | 26/11/2007 10:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
המציאות הבלתי אפשרית של חיים תחת איום הקסאמים כבר הפכה מזמן לשגרת החיים של אלפי תושבי שדרות, שבמהלך שמונה השנים האחרונות מתמודדים מדי יום עם הפחד המתמיד מפני הרקטות שמשגרים הפלשתינים מעזה. מלבד אותם מקרים שבהם יש נפגעים או, חלילה, הרוגים כתוצאה מפגיעת קסאם, שגם הם נשכחים במהרה בשגרת האירועים השבועית, רובנו מתייחסים לדיווחים שמסתיימים בעדכון: "רקטה נחתה בשדרות, כמה בני אדם לקו בחרדה" כאל ידיעה זניחה ולא באמת מעניינת, או לכל היותר משחררים איזו אנחת רווחה. אך עבור אותם נפגעי חרדה הסיוט רק מתחיל, והמרדף המתסכל אחר הכרה מצד הגופים הרלבנטיים לצורך קבלת סיוע וטיפול טומן בחובו לא אחת ייסורים ואכזבות אין ספור. בעקבות נתונים שהציג המרכז לתקשורת שדרות פנה
Get Microsoft Silverlight
תושבי שדרות מדברים
­nrg מעריב­למשרדי הממשלה שאחראים לנושא ולביטוח הלאומי, והתוצאה היא תמונת מצב עגומה וכואבת.

הנתונים לגבי מספר נפגעי החרדה בשדרות משתנים ממקור למקור. בעוד שבמרכז לבריאות הנפש מדווחים על כ-1,000 נפגעים המוכרים ברשויות, סקר שערכה המחלקה לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית "ספיר" ופורסם לאחרונה במעריב, קובע כי 75% מתושבי שדרות (כ-15 אלף איש) דיווחו שהם סובלים מחרדה.

מאחורי המונח הלקוני מסתתרים, על-פי הנתונים המצמררים, כמה אלפי אזרחים שמרגע הישמע ה"בום", הפכו חייהם למסכת ארוכה של לחץ, פחד וטראומה, שפעמים רבות מתפתחים למחלות פיזיות ממשיות.

צילום והפקה: מרכז תקשורת שדרות
כריתת רחם בגלל הקסאם

אצל רווית (שם בדוי), תושבת שדרות בסוף שנות ה-30 לחייה, החל הגיהינום הפרטי לפני ארבע שנים, זמן קצר לאחר שקסאם פגע בביתה. הרקטה הפתיעה אותה ואת בנה, ששהו בבית באותו הזמן. הם פונו לבית החולים, אך לא הוגדרו כפצועים פיזית. מבחינתה של רווית, זה היינו הך. "נפצעתי נפשית וזה השפיע על הגוף, שכולו כואב לי", היא מספרת בעצב. "מאז אני כל יום בקופת חולים, אני מדממת כבר שנתיים. אין לי איך לתאר את הסבל, המוח שלי לא מווסת את מה שקורה לי בגוף. עכשיו אני צריכה לעבור כריתת רחם בגלל שהדימום לא מפסיק".

הטראומה שהתגבשה לכדי פגיעה גופנית ממשית, הרסה גם כל חלקה טובה באווירה המשפחתית. "החיים הזוגיים נפגעו, הכל הופך להיות הר געש", רווית משתפת. "חיי אישות כבר אין לנו, כי אני לא יכולה לתפקד בקטע הזה וזה מביא לחץ ועצבים. אני מתעצבנת

על כל דבר, דרוכה כל הזמן, הולכת ומחכה לקסאם".

סיגל, נשואה ואם לשלושה, מספרת שאצלה ההידרדרות החלה כבר עם שיגורי הקסאמים הראשונים, לפני כשמונה שנים ומאז, מצבה החמיר בהדרגה. "זה הרס לי את החיים", היא מסכמת חד וחלק. "אני סגורה בבית, פשוט לא חיה חיים רגילים - לא מרגישה טוב, סובלת מהקיבה בגלל כל הלחצים ובנוסף, התחיל אצלי גם קוצר נשימה".

גם עבור סיגל הפכה השגרה לסבל נפשי מתמשך. "המצב בבית החמיר, הפסקתי לעבוד ובעלי מפרנס לבד. יש מתיחות בינינו, הרבה ויכוחים, הבעל עצבני ויש לו לחצים בחזה. הילד הגדול, בן 14, מפחד ונכנס לחדר של הילדה בת ה-11. הם נכנסים ביחד למיטה, אבל שניהם מתבגרים ויש המון מריבות ובכי". את המרמור ואת הכעס הגדול ניתן לזהות בקלות. "אני צריכה להגיע למצב כזה בגיל 38, שאני לוקחת כדורים?".
טראומה שמתגבשת לפגיעה גופנית, טיפול בנפגעת חרדה בשדרות
טראומה שמתגבשת לפגיעה גופנית, טיפול בנפגעת חרדה בשדרות Ap

"הגרוע מכל זה עכשיו"

שתיהן מדגישות את הצורך בקבלת טיפול וסיוע ומציינות, כי בין אם הוא נפשי או תרופתי, עבור נפגעי חרדה רבים הוא הפך לעוגן של חייהם. "הטיפול מחזיק אותך, גורם לך לחשוב שהמצב הוא לא נורמלי ואני כן נורמלית", מסבירה רווית את התלות.

אך יחד עם הטיפול, מגיעות גם ההוצאות. עבור משפחה בה אחד מבני הזוג אינו עובד כיוון שהוא סובל מטראומה, הופך הצורך לממן את התרופות למצוקה של ממש. "מבריאות הנפש אני מקבלת טיפול בלי כסף וביטוח לאומי מממן 450 שקל לתרופות שלי. אבל, כשאני הולכת לטיפולים ברחם זה מכספי", אומרת רווית. "אני גם לא עובדת, שאבנו כבר את כל הבארות". לשאלה איך בכל זאת מסתדרים, היא משיבה באנחה: "בקושי, חיים את היום ומחכים שיעבור. מחכים לגרוע מכל". ואז היא מתקנת: "בעצם אני כבר נמצאת בגרוע מכל".

סיגל, למרבה הצער, יכולה להזדהות עם כל מילה. "כתוצאה מהמצב, כשהחלו אצלי המחלות הפיזיות הפך בעלי למפרנס יחיד. אני גם הולכת לפסיכיאטר והיום כל ביקור זה 500 שקלים ומעלה, ואין שום עזרה כספית".

כמו בור ללא תחתית, נשאבו החסכונות ואחר כך גם הכסף הנזיל שאין להן. "אני מממנת הכל לבד, אף אחד לא עוזר לי ובעלי נכנס להלוואות כדי לבנות ממ"ד", אומרת סיגל. "הגענו למצב שלא היה כסף לקנות לחם. הכדורים מאוד יקרים. אני עוברת את ה-1,000 שקל כל חודש רק על תרופות".

אף אחד לא עוזר עם החובות התופחים, במשרדו של ראש עיריית שדרות
אף אחד לא עוזר עם החובות התופחים, במשרדו של ראש עיריית שדרות אדי ישראל

הוועדה השופטת היא גם המשלמת

מה שברור לכל הוא, שהטראומה שמתארות רווית וסיגל נובעת ישירות מנפילת מטחי הקסאמים, שהם תוצאה ישירה של המצב הביטחוני. לאור זאת, קשה שלא להבין ולהזדהות עם דרישתם של תושבי שדרות לקבל הכרה רשמית מהמדינה כנפגעים. אף על פי כן, הגופים שאמורים היו לסייע לא מעניקים את הטיפול המלא ובוודאי שאינם מממנים את עלות התרופות החיוניות כל-כך לרבים מנפגעי החרדה. שלא לדבר על הטרטור ועל חוסר המענה שתושבי שדרות מכנים במילה אחת: "הפקרות".

ד"ר רוני ברגר, מנהל השירותים הקהילתיים במרכז הסיוע לנפגעי טראומה (נט"ל) מסביר כי הבעיה מתחילה באבחון לקוי של נפגעי החרדה, שרבים מהם לא מוכרים על-ידי המדינה, ממשיכה בתהליך בירוקרטי מייגע שהם נאלצים לעבור ומגיעה לשיאה בניגוד אינטרסים, שמתבטא בכך שאותה הוועדה מופקדת גם על האבחון וגם על מתן התקציב לטיפול בנפגעים.

"זו בעיה, כי תרופות יכולות להיות יקרות", הוא אומר. "חלק די נכבד מהאנשים שאנחנו רואים בניידות שלנו לא מוכרים בקרב הביטוח הלאומי ואני לא יודע אם זה ישתנה. זה תהליך ארוך, מייגע, וחובת ההוכחה היא על האזרח".

גם לאחר שהנפגע מוכיח שהוא סובל מטראומה, מסביר ברגר, הסבל האמיתי רק מתחיל. "בשלב זה הוא עובר ועדה רפואית שיש לה את הזכות לקבוע לכאן או לכאן. יש קונפליקט אינטרסים מובהק וברור שצריך להיפתר אחת ולתמיד. אני לא יודע מהם הקריטריונים להגדרת נפגע חרדה, אבל אני יודע שלא הייתי רוצה להיות נפגע שמוכר על-ידי זה שנותן לי כסף. במדינה מתוקנת, מן הראוי שתהיה ועדה חיצונית בלתי-תלויה, של אנשים אובייקטיביים שרואים את הנפגע ולא שייכים לאף גוף, לפחות לא כלכלית".

הירי לא נפסק. נפילת קסאם בשדרות. צילום: נועם בדין מרכז תקשורת שדרות
הירי לא נפסק. נפילת קסאם בשדרות. צילום: נועם בדין מרכז תקשורת שדרות נועם בדין מרכז תקשורת שדרות

ארוכה הדרך אל האושר

כדי לנסות ולהבין מה עובר על אלפי נפגע החרדה משדרות שפונים למדינה בבקשת סיוע פנינו לגופים הרשמיים המופקדים על הטיפול בהם והזדהינו כקרוב משפחה של נפגע חרדה. התשובות שקיבלנו נותנות מושג כלשהו על הטרטור הבלתי פוסק ועל הסבך הבירוקרטי שבו הם נתקלים.

באתר משרד הרווחה נכתב בקטגוריית הטיפול ביישובי עוטף עזה, כי "האיום הביטחוני הגובר מצריך חשיבה והיערכות ייחודיים בתחום הרווחה. המשמעות העיקרית היא: הרחבת ההתייחסות המקצועית לכלל האוכלוסייה הנמצאת תחת האיום ומתן מענה הולם למספר עולה של נפגעי חרדה וטראומה, כמו גם חיזוק החוסן הקהילתי ביישובים".

בפועל, שיחת טלפון למוקד סניף משרד הרווחה בשדרות זכתה למענה קר ונחרץ: "אנחנו לא עוזרים במימון הטיפול התרופתי. תנסי בסניף ביטוח לאומי".

במוקד הביטוח הלאומי הארצי לעומת זאת, זכתה פנייתנו למענה אדיב, אם כי הנציגה הודתה כי מדובר בתהליך ארוך ומסורבל: "על הנפגעים לפנות לסניף - שדרות שייכת לסניף אשקלון - לגשת פיזית, ולהגיש תביעה. יש את השלב הראשוני שבו צריך לעבור דרך רשות מאשרת במשרד הביטחון ומשם אפשר להגיע לוועדות רפואיות ולקביעת אחוזי נכות. הם מקבלים טיפול נפשי ואחר כך מחליטים מה לעשות איתם. גובה המימון (לתרופות) תלוי בהכרת הפגיעה. זה מאוד מורכב, לא חד-משמעי. זה יכול לקחת הרבה זמן, ההליך הזה".

על-פי עצת הגורמים המטפלים בהתנדבות בנפגעי החרדה בשדרות, נעשתה פנייה טלפונית נוספת, הפעם למוקד נפגעי איבה במשרד הביטחון. שם, השיבו לנו שלא הם מטפלים בנפגעי החרדה ולא ידעו לומר לנו איזה גוף במשרד הביטחון אחראי לנושא. פנייה נוספת למודיעין של המשרד, זיכתה אותנו בתשובה: תפנו למוקד לנפגעי האיבה.

אחרי נחיתת הקסאם: מעבירים אחריות בין גופים בירוקרטיים
אחרי נחיתת הקסאם: מעבירים אחריות בין גופים בירוקרטיים  רויטרס

כ-1,000 נפגעי חרדה בשדרות

סיגל זוכרת ניסיון אחד, לא רציני, לסיוע רשמי מצד המדינה. "בא לכאן עו"ד בעקבות המצב הביטחוני, אבל זה לוקח המון זמן. הם מנסים להתחמק, אף אחד לא מכיר בי ואין שום עזרה", היא מסכמת. "צריך להגיע מכתב שמשרד הביטחון יכיר בנו, אבל לא יצרו איתנו קשר. זה פשוט הפקרות מה שקורה במדינה הזו. לפעמים, בני משפחה עוזרים וקונים לנו מצרכי מזון, אחרת נישאר בלי כלום".

"נפגעי חרדה בארצנו הם אנשים שנרשמים בבתי החולים כנפגעי חרדה, אך היינו צריכים לחשוב שההגדרה הזו היא בעייתית", מסביר ד"ר ברגר. "מה זה משנה איפה בנאדם נרשם? אם המוקד הוא חרדה, זה לא משנה אם הוא נרשם בבית חולים, מה שקובע אלו הסימפטומים והמאפיינים". ברגר מדגיש, כי מדובר בתהליך מעורפל מבחינת הגדרתם של הנפגעים: "כל הנושא הזה בעייתי ומורכב ביותר, הוא פרוץ מבחינת ההסכמה".

הערפל סביב נפגעי החרדה שקיים בקרב הציבור הרחב, מתפזר ברגע שנכנסים לשדרות. דומה שגופי הסיוע, כמו הבטונדות שמפוזרות ברחובות, היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מנופה של העיר. "אנחנו חיים ככה כבר שבע שנים, שמורכבות ממעגל של הסלמות ושקט יחסי", מספרת ד"ר אדריאנה כץ, מנהלת המרכז הקהילתי לבריאות הנפש בעיר המופגזת. "במשך השנים נפתחו אצלנו 3,000 תיקים לתושבי העיר, כ-30% מהם אובחנו כנפגעי חרדה".

המקרים בהם נתקלים אנשי המרכז לבריאות הנפש בשדרות, היו משתיקים גם את הספקן הגדול ביותר באשר לחומרת מצבם של נפגעי החרדה. "מגיעים אנשים שנמצאים בפאניקה נוראית, כולל בכי, התעלפויות, השתתקות - כל מיני סימפטומים שרק עושים את המצב יותר גרוע", מתארת כץ. "רק השבוע באמצע לילה, עם הנפילות האחרונות, נתקל הכונן שלנו בבחור צעיר שהגיע כששתי רגליו היו משותקות. הוא ישב איתו במשך שעתיים, עד שזה עבר והוא יכול היה ללכת שוב".

גם ברגר מודה, כי לעתים מקרי החרדה קשים, עד כדי צורך במתן טיפול תרופתי. "במקרים קיצוניים אפשר להפנות מבוגרים או ילדים שלגמרי לא מתפקדים לקבלת טיפול תרופתי. זה לא טיפול מועדף, על אף שיש הרבה אנשים שפונים לטיפול כזה, גם אם מדובר בשימוש בתרופות טבעיות. צריך ללמד אותם דרכים פנימיות להתמודד עם זה. מה שקורה, הוא שהחרדות של האנשים הופכות ללא-רציונאליות. לדוגמה, ילד שחושש ללכת לשירותים, כי הוא מרגיש שהוא לא מוגן".

תלמידים מתחבאים מתחת לשולחן בשדרות. צילום: אי-פי-איי
תלמידים מתחבאים מתחת לשולחן בשדרות. צילום: אי-פי-איי EPA

מעגלי (אי) צדק

כאשר נתבקשו הגופים השונים להגיב באופן רשמי לפניית nrg מעריב בנושא אופן הטיפול בנפגעי החרדה נותרו הבלבול וחוסר לקיחת האחריות בעינם.

ממשרד הרווחה נמסר כי במחלקה לשירותים חברתיים ישנם עובדים סוציאליים והם יכולים לטפל אך ורק בכלים המקצועיים העומדים לרשותם, כלומר שיחות טיפוליות. "נפגעי חרדה ברמה קלה יכולים להיות מטופלים על-ידי עובדים סוציאליים. נפגעים קשים יותר המצריכים טיפול של בריאות הנפש, מופנים לבריאות הנפש שבאחריות משרד הבריאות. המחלקה לשירותים חברתיים אינה מממנת תרופות. מימון תרופות הוא באחריות משרד הבריאות".

ממשרד הבריאות נמסר כי שירותי בריאות הנפש במשרד מספקים סיוע נפשי, כולל טיפול בתגובות חרדה בעקבות פעולות טרור שונות. "הטיפול כולל התערבויות פסיכותרפויטיות ספציפיות, הממוקדות בטיפול בטראומה נפשית וכוללות התערבות קבוצתית, פרטנית ותרופתית במקרים נדירים, כאשר קיים הצורך בכך. במידה ואכן יש צורך במתן תרופות הרגעה/שינה, הן נרשמות על-ידי רופא פסיכיאטריה בודק, כפי שמקובל בשירות הפסיכיאטרי הרגיל". לא נמסרה כל התייחסות באשר למימון הטיפול הפסיכיאטרי ובנוגע לתקציב עבור התרופות.

מדוברות משרד הביטחון נמסר כי החוק קובע שמשרד הביטחון מסמיך את המוסד לביטוח הלאומי לטפל באזרחים שהם נפגעי פעולות איבה. "משרד הביטחון אחראי רק לאלה שלבשו מדים ופגיעתם אירעה כשהיו חיילים. האזרחים מתבקשים לפנות לביטוח לאומי".

בביטוח הלאומי מחזירים את הכדור למשרד הביטחון. "אדם שמוכר כנפגע איבה, הביטוח הלאומי מממן את כל ההוצאות לטיפולים רפואיים שנובעים מפיגוע האיבה במסגרת המוסדות הרפואיים הממלכתיים. אך, הכרה באירוע כפיגוע איבה נעשית על-ידי הרשות המאשרת במשרד הביטחון".

"עכשיו, רק אלוהים יכול להושיע"

הפינג-פונג המתסכל בין המשרדים השונים באשר לדרך ההכרה באזרח כנפגע חרדה ולגבי האפשרות לממן את הטיפול הרפואי שלו הוא זקוק, כבר לא מפתיע אף אחד בשדרות.

רווית וסיגל, שתיהן למודות ניסיון מר, יודעות שהמצב אינו עומד להשתפר ושההוצאות על הטיפול הרפואי רק יגדלו. הן כבר ויתרו על הניסיון לייצר אופטימיות ולבנות חוסן נפשי יש מאין. אפילו שאלת העזיבה את שדרות כבר אינה עומדת על הפרק.

אצל רווית מדובר בהיסוס. "זה מתחלק לשניים", היא אומרת. "מוסרית - שאסור להיכנע להם, וכלכלית - שלא קל לבנות את עצמך במקום אחר, אחרי שהשקעת בבית שלך. זה לא פשוט לקום וללכת".

אצל סיגל, הכל שוב מתנקז לכסף. "הייתי מאוד רוצה לעזוב, אבל לא התאפשר לנו", היא מודה. "בגלל בניית הממ"ד נכנסנו לחובות. נכנסנו למצב שרק אלוהים יכול להושיע. אם היה לי כסף הייתי עוזבת, בשביל הבריאות ובשביל שלוות הנפש שלנו".

ניתן לתרום לעמותת 'אופק חדש' בשדרות, שתעביר את הכסף למשפחות נפגעי החרדה. חשבון 13040015 - בנק לאומי שדרות - סניף 941.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים