מה הקשר בין רצח יצחק רבין ולזיכרון רחל אמנו

מדוע הדתיים מעדיפים לזכור ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין דווקא את רחל אמנו ומדוע האירוע הרלוונטי לעניין הוא דווקא הצום לזכר רצח גדליה

פרופ' ישראל רוזנסון | 29/10/2009 12:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
היחס הציוני-דתי ליום הזיכרון לרבין מושפע – בין השאר – מנוכחותם של שני מועדים שכנים בלוח השנה: האחד, שכנותו ישירה – יום הזיכרון לרחל, והאחר הוא צום גדליה. במאמר זה אבקש לחקור תהליכי עיצוב זיכרון מסובכים המתחוללים בשנים האחרונות. המאמר מתמקד בשאלת היחס בין יום הזיכרון לרחל, צום גדליה ויום הזיכרון לרבין בציבור הציוני-דתי –באיזו מידה היה יום הזיכרון לרחל מנותק מעולמה של הציונות הדתית ומהי עמדתה של זו באשר למעמד החדש של צום גדליה שנקשר ברבין.

זיכרון רבין, העומד כנגד זיכרון רחל, מעמיד אתגרי מקום וזמן הכרוכים זה בזה. סמלית, הכיכר עומדת מול קבר רחל. השמאל הפוליטי מקדש את הכיכר, הימין הדתי את קבר רחל. במקום שכזה מתפתחת הפוליטיקה, ולא הזיכרון הישיר הנוצר את הצער והשלכותיו המוסריות הישירות. פוליטיקה גוררת פוליטיקה שכנגד, ולדידי גדול החשש שהזיכרון בציבור הציוני-דתי ייוותר זיכרון של עצרות בכיכר ולא של האבל האמיתי שקינן בה אי אז.

אכן, היו שהתלהבו למראה אנשים דתיים מתפללים בכיכר רבין בצום גדליה, אך עם הזמן התברר כי הציבור הדתי בכללותו לא אימץ זאת. דומה כי מה שהיה ספונטני בשנים שאחרי הרצח, איבד את העוצמה להתמיד. כשבענייני מקום-זמן עסקינן, המוטיב של יציאה לרחבה בצומות עשוי להמשיך להתפתח בהקשרים חברתיים, ובהתייחס לצום גדליה זה עשוי עקרונית לכלול גם את זכר רבין ובעקבותיו את הקריאה להידברות.

כרגע נראה שנדרשת התעלות כדי להמשיך ולהתפלל ביום צום שגלומות בו ההיטהרות ובקשת הכפרה, דווקא באותה כיכר שבה הציונות הדתית מוכרזת שנה אחר שנה כלא-רצויה. אכן, בימים הראשונים שלאחר הרצח התחוללה בציבור הציוני-דתי התעוררות גדולה שהיו בה – לדעתי – מסימני גדלות הנפש, חיפוש ובדיקה מתוך השקפה שיש בה צד של הכרה באחריות לא-ישירה למעשה הנפשע; אחריות שנקשרה למוטיב המקראי-מדרשי של 'עגלה ערופה'. רוצה לומר, הציונות-הדתית, או למצער חלק ממנה, הסכימה להיכנס בעול של אחריות מוסרית נעלה שעניינה העיקרי הוא ניצול הסיטואציה שאליה נקלעה לשידוד מערכות חינוכי. אבל דומה שצום גדליה מנוצל כרגע באופן שונה לגמרי.
flash 90
יצחק רבין flash 90

בד בבד, אחרי הרצח התחזק הקשר לרחל, וגם אם קשה להוכיח זאת במישרין, זוהי אחת מתוצאותיו. כשהתעצמות זו נשקלת על כפות המאזניים הדתיות-מוסריות היא מפחיתה את ערכו של צום גדליה. מלבד זה, נותרה השאלה: מה יהיו פני הקשר לרחל המתמקד – כך ציווה "אדוני הלוח" – דווקא בשבוע הזה, שבוע הזיכרון? כרגע, נראה שזיכרון רחל מתמלא משמעות עצמית משלו, והקשר לרבין איננו מוכל בו אלא בידי בודדים.

קשה לחזות איך יתפתחו מועדים אלו בעתיד ומה יהיה הקשר ביניהם בהתייחס לזיכרון רבין. ואם יורשה לי, אסיים בהצעה למנגנון מתאים. במקום ההטענה של מועד בתכנים, שבה פתחנו, נדבר במונחים פשוטים יותר של הרחבת משמעות, וההבדל איננו סמנטי גרידא. המנגנון שעשוי להציע הרחבה כזאת מסתמך על המנגנון התלמודי הידוע "חמישה דברים אירעו לאבותינו ב..." (תענית ד,ו) רוצה לומר, סביב מועד בסיסי אחד כונסו מועדים

נוספים. יש במקורותינו מודעות עמוקה שלא כל האירועים הללו אירעו בדיוק באותו תאריך שאותו אנו מציינים. תאריכים משמעותיים בחודש תמוז מתכנסים לי"ז בתמוז, והוא הדין באלו של חודש אב המתכנסים לתשעה בו.

הכללת המועדים השכנים באותו היום עצמו מחייבת מעורבות של הסבר מדרשי. האם תיתכן גם במועדים הנידונים במאמרנו הרחבה כזאת? האם ייאמר אי פעם "שני דברים אירעו לאבותינו בי"א במרחשוון", "שני דברים אירעו לאבותינו בצום גדליה"? האם יקשרו דרשני העתיד את המאורעות שברקע וידחסו אותם לנקודת זמן אחת שממנה עולה ורועמת הכרזה של רעיונות יהודיים אמיתיים? כל שאוכל לומר הוא כי מקבוצת המועדים צום גדליה, יום רחל ויום הזיכרון לרבין מבצבץ ערך סמלי בזמן. לא אנו קבענו את עיתוים בשנה, אך במבט ללוח אנו רשאים ללוש את סמליותם. אופיו של הרעיון היהודי שיצמח מאפקט מדרשי זה תלוי בנו.

המאמר המלא של פרופ' רוזנסון, ראש מכללת אפרתה, מופיע בגיליון כ"ג של אקדמות.
הכותב ירצה בנושא מאמרו בשבת עיון פרשת וישלח תחת הכותרת "הפחד ממחשבה"

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''פולמוס''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים