ראשי > ירוק נושך > כללי > כתבה
בארכיון האתר
צורכים עולם: מחשבים
שוק מוצרי האלקטרוניקה גדל בקצב אדיר, וכך גם כמות הפסולת שהוא משאיר אחריו. את המתכות הכבדות, הרעלים והכימיקלים שבמחשב הישן שזרקתם תמצאו בקרוב במי השתיה שלכם, או של תושב מדינת עולם שלישי
לכתבה הקודמתדפדף בירוק נושךלכתבה הבאה
רדהיקה סארין
15/5/2006 10:32
רבים סבורים, בטעות, כי כלכלת המידע הפוסט-תעשייתית מבשרת עידן של "הפחתה בחומריות". זאת משום שהמוליכים-למחצה הזערוריים,
אוספים את השברים
המצלמה הדיגיטלית לא מתפקדת? הנגן התרסק? מצלמת הווידיאו לא מגיבה? לפני שזורקים לפח, לא מזיק לברר אם אפשר להחזיר אותם לחיים. איפה לתקן, כמה עולה, ומתי עדיף לוותר?
לכתבה המלאה  
מרכיבי היסוד של שבבי מחשב ומכשירים אלקטרוניים, מצטיינים בערך ובשמישות גבוהים. אבל למעשה נדרשים יותר חומרים לייצור מוליכים-למחצה מאשר לייצור רוב הטובין ה"מסורתיים".

כדי להפיק מיקרו-מעבד אחד של 32 מגה בייט דרושים לפחות 72 גרם של כימיקלים, 700 גרם של גזי יסוד, 32,000 גרם של מים ו-1,200 גרם של דלקים מחצביים. 440 גרם נוספים של דלקים מחצביים דרושים כדי להפעיל את השבב במהלך חייו, שאורכם הטיפוסי ארבע שנות פעולה, שלוש שעות ליום. המסה הכוללת של חומרים משניים המשמשים לייצור שבב במשקל שני גרם היא פי 630 מזו של התוצר הסופי. לשם השוואה, משקל המשאבים הנדרשים לבניית מכונית כפול בערך ממשקל התוצר הסופי.
 
עופרת, זרחן, בריום, כרום, PVC והרשימה עוד ארוכה' כימיקלים במחשב. צילום: מרגוס קיטה
רעל בקופסא
את השבבים מייצרים ב"חדרים נקיים" נטולי אבק וחלקיקים אחרים העלולים להזיק ללוחות הסיליקון העדינים. אבל עובדי החדרים הללו חשופים לשלל כימיקלים שייתכן כי הם גורמים לסוגים שונים של סרטן, להפלות ולמומים מולדים. נוסף על כך, מפיקים מִתקנים אלה פסולת כימית בנפח עצום, שזיהמה את מי-התהום באתרים רבים של תעשיית ההיי-טק. במחוז סנטה-קלרה שבקליפורניה, מולדתה של תעשיית המוליכים-למחצה, יש יותר אתרי פסולת רעילה מבכל מחוז אחר בארצות-הברית.

מספר המחשבים האישיים בעולם גדל פי חמישה בשנים 2002-1988, מ-105 מיליון לחצי
מיליארד ויותר. כל אחד ואחד מהמכשירים הללו הוא מלכודת של חומרים רעילים. מסך טיפוסי עם שפופרת מסך (CRT) מכיל 4-2 ק"ג עופרת, וכן זרחן, בריום וכרום שש-ערכי. עוד כוללים מרכיביו הרעילים קדמיום (הנמצא בתוך נגדי שבבים ובמוליכים-למחצה), בריליום (בלוחות-אם ומחברים) וחומרים מעכבי אש מצופי ברום בלוחות מעגלים ומעטפות פלסטיק. סוגי פלסטיק שונים ובהם פוליוויניל כלוריד (PVC) מהווים 6.3 ק"ג ממשקלו של מחשב ממוצע. שילוב סוגי הפלסטיק השונים הוא בעייתי למִחזור. PVC קשה במיוחד למִחזור, ובמהלכו הוא גם מזהם סוגי פלסטיק אחרים.
אחת לשלוש שנים (בממוצע) נזרקים חצי מיליארד המחשבים בעולם לפח. צילום: האיגוד הישראלי לטכנולוגיות גריד
חדש בפני ישן
תעשיית האלקטרוניקה גדולה יותר וצומחת מהר יותר מכל תעשייה אחרת בעולם, ובשל קצב ההתיישנות המהיר של מוצריה הולכת וגדלה במהירות גם כמות הפסולת האלקטרונית. ב-2005 התיישן והושלך מחשב אחד על כל מחשב חדש שיצא לשוק בארצות-הברית.

במקרים רבים מושלכים מחשבים לא מפני שהתקלקלו אלא מפני שבגלל התפתחות הטכנולוגיה המהירה הם כבר אינם רצויים או אינם תואמים תוכנות חדשות יותר. האמריקאים נוהגים להחליף מחשבי פנטיום שולחניים בתום שנתיים או שלוש שנות שימוש בלבד. במוסדות גדולים רבים משדרגים את הציוד באופן סדיר; חמישים אלף העובדים בחברת מיקרוסופט ברחבי העולם מקבלים מחשב חדש מדי שלוש שנים בממוצע.

חוקרים ממשלתיים מעריכים ששלושה רבעים מתוך כל המחשבים שנמכרו אי-פעם בארצות-הברית מונחים במרתפים ובמחסני משרדים וממתינים שייפטרו מהם. רבים מהמחשבים המושלכים לאשפה מגיעים לאתרי סילוק פסולת או למשרפות אשפה. כ-70% מהמתכות הכבדות באתרי סילוק הפסולת בארצות-הברית מקורן בפסולת אלקטרונית. חומרים רעילים אלה מסוגלים לחלחל לתוך הקרקע ולמי-התהום, ובמקרה שבני-אדם נחשפים אליהם – לגרום נזק למערכת העצבים המרכזית, לבלוטות, להתפתחות המוח ולאיברים הפנימיים. שרפת פסולת כזאת מזיקה באותה מידה. שרפת PVC ומעכבי אש עם ברומיד, למשל, משחררת דיוקסינים ופוראנים, שהנם שניים מהקטלניים ביותר בין המזהמים האורגניים ארוכי-הטווח.
"מיחזור מחשבים" הוא בד"כ מילה יפה לשליחתם לקבורה בסין. צילום מסך
ענף ייצוא חדש: רעל
מחשבים ישנים מן העולם המתועש עושים את דרכם לחופי נכר באמצעות תעשיית המִחזור, בה מעריכים ש-80%-50 מהפסולת האלקטרונית הנאספת בארצות-הברית לצורך מִחזור נשלחת לאסיה, ובעיקר לסין, להודו ולפקיסטאן. לדברי סוכנות ההגנה על הסביבה בארצות-הברית (EPA), משלוח מסכי CRT לסין זול פי עשרה ממִחזור מסכים כאלה בתוך ארצות-הברית.

השילוב של העלות הנמוכה עם התקינה הרופפת במדינות היעד מניע את הסחר בחומרים רעילים, על אף שהוטל עליו חרם בינלאומי במסגרת ההסכם העיקרי בנושא פסולת מסוכנת, אמנת באזל (ארצות-הברית היא המדינה המתועשת היחידה שלא חתמה על אמנה זו; ייצוא חומרים מסוכנים מארצות-הברית הוא עדיין חוקי, ולאחרונה אף הסירו ממנו את מגבלות הייצוא).

בחקירה שערכו גרינפיס-סין ורשת הפעולה של באזל (Basel Action Network) בדצמבר 2001 התברר שרוב המחשבים בגוּאיוּ, מרכז לעיבוד פסולת אלקטרונית בסין, הגיעו מצפון אמריקה, ובכמויות קטנות יותר גם מיפן, מדרום-קוריאה ומאירופה. המחקר העלה שבמתקני ה"מִחזור" האלה מפרקים את המחשבים בפטישים, באזמלים, במברגים ואפילו בידיים חשופות. הפועלים שוברים את מסכי ה-CRT כדי להוציא מהם את סליל הנחושת, ולאחר מכן מושלכים שאר חלקי המסך בשטחים פתוחים או לתוך נהרות. תושבי המקום טוענים שטעם המים כיום רע בגלל העופרת ושאר המזהמים.

ללא כל ביגוד מגן או ציוד המגן על דרכי הנשימה פותחים הפועלים מחסניות מדפסת משומשות וגורפים את שאריות אבקת הדיו לדליים במברשות צבע או בידיהם החשופות. הן בחברת זירוקס והן בחברת קאנון מאשרים כי פיח ומרכיבים נוספים של אבקת הדיו גורמים לגירוי בריאות ובדרכי הנשימה. כן חשופים הפועלים גם לאדים רעילים של לַחַם בדיל-עופרת בשעה שהם מחממים לוחות מעגלים כדי לאסוף מהם שבבים המכילים זהב, ואמבטיות החומצה שבהן מומס הזהב ויוצר משקעים מפיקות גז כלור וגפרית דו-חמצנית. ערמות של כבלי PVC נשרפות בשטחים פתוחים על-מנת להוציא מהם את חוטי הנחושת.

למרבה האירוניה, סין אסרה ב-1996 על ייבוא פסולת מוצקה והוסיפה ב-2000 איסור מיוחד על ייבוא מחשבים, מסכים ושפופרות מסך ישנים – אך אין אכיפה נאותה של החוקים האלה.

ככל שמחמירים חוקי המדינות המתועשות בנוגע להשלכת פסולת אלקטרונית באתרי סילוק פסולת ובמשרפות אשפה בגבולות המדינה, כך תגבר מן הסתם זרימת המחשבים לארצות המתפתחות, אלא אם כן יינקטו צעדים אחרים לטיפול בפסולת זו במדינה שהפיקה אותה. ב-2002 אימץ פרלמנט האיחוד האירופי שתי הנחיות ל"אחריות יצרנים מורחבת", שבמסגרתן נדרשים יצרני האלקטרוניקה להפסיק בהדרגה את השימוש בחומרים מסוכנים ולקחת אחריות על השבה ומִחזור של פסולת אלקטרונית.
צורכים עולם - הספר
הפרק "צורכים עולם: מחשבים" מתפרסם בספר "צורכים עולם: תרבות הצריכה – הערכת מצב" במסגרת פרויקט Worldwatch ישראל. ניתן לרכוש את הספר בחנויות הספרים המובחרות.

 ישראל הוא שיתוף פעולה בין
מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית, מכון ירושלים לחקר ישראל והוצאת בבל. מטרת הפרויקט לספק מידע אמין ומעודכן על מגמות סביבתיות וחברתיות בארץ ובעולם.

פרקים נוספים שפורסמו:
• "צורכים עולם: שוקולד"
"צורכים עולם: שקיות פלסטיק"

חדשות
חיים בירוק
בעלי חיים
  מדד הגולשים
מעז יצא מתוק
                  13.56%
מסתמן: הסניף של...
                  10.17%
ירוק מקומי
                  8.47%
עוד...

כללי
התירס לא אשם במשבר המזון  
האורז הוא הנפט החדש?  
יוחזרו למפעל: הנעלים  
 
סקר
הקרינה בקרייה
לסגור את הבניין
להסיר את האנטנות
סתם קשקוש