היהודים שעשו לנו בושות במאה ה-21

אוי לבושה: הונאות ענק בכספים, מעללים מפוקפקים בינו לבינה ואף סחר באיברים. היהודים שמספקים חומרי בעירה לאנטישמים

יהל שלום | 31/5/2013 16:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
קטנה ודלה הייתה כתריאליבקה, עיירתו הדמיונית של שלום עליכם.כל כך ענייה, עד שלרוטשילד הובטח כי אם רק יעבור להתגורר בהיוכל להבטיח לעצמו חיי נצח, שהרי מאז היווסדה לא מת עשיר בקרבה. ואף על פי כן, הפלא ופלא, לא היו גנבים בעיירה היהודית הזו.

נראה שהסיבה לכך הייתה שפשוט לא היה ממי לגנוב, ובעיקר משום שלא היה מה לגנוב. אבל מלבד זאת, הסביר המספר, "הרי סתם יהודי אינו גנב. כלומר, סתם יהודי אמנם גנב הוא, אלא שאינו נחשב על סוג אותם הגנבים שפורצים באישון לילה דרך החלון, או שבאים על בני אדם בסכין לשוחטם".

הוא יכול לעשוק אותך, לסובב אותך על האצבע, לסכסך ולסבך אותך בכל מיני קנוניות ועסקים נפתלים, אבל שהיהודי ישלח את ידו לכיס חברו? "עניין זה נאה לבן־נח, לא לבן־ישראל", פסק.

נו, אז פסק. אין צורך להיכנס לשפע הדוגמאות מישראל שמפריכות את האמירה, משום שאבוי לבושה, אפילו בכתריאליבקה שלנו היה בסופו של דבר גנב. ולא סתם, כי אם גנב שפעל בבית המדרש, ועוד בערבו של יום כיפור.

ובכל זאת, כדי למנוע צקצוקים למיניהם, אפשר שנצא מתוך נקודת הנחה שיש דברים בגו. ושאם היהודים, לפחות בגולה, גונבים או עושים לנו בושות, אזי הם עושים את שעושים בקנה מידה מרשים. בתבונה, בהצטיינות אפילו. אפשר אפוא להתייחס לבושות שלהם כאל סוג של הישג, היאה לשבט שהוציא מקרבו כל כך הרבה הוגים, רופאים, מדענים ומעצבי תרבות חשובים.

לפיכך, אם כבר התכנסנו כדי לבחור ב־100 יהודים מוצלחים ומשפיעים, למה שלא ניתן קרדיט גם ליהודים האלה, שאמנם עשו לנו בושות ואולי חיזקו לפעמים את הסטריאוטיפים האנטישמיים, אך גם סיפקו לנו מקור לסוג מעט מעוות של גאווה?
מקום 1: ברני מיידוף

המקום הראשון במצעד הזה שמור לברנש שלא מעלה בדל של חיוך על השפתיים. הוא לא רק עשה בושות איומות, כי אם גם אחראי כמעט לבדו לנזק התדמיתי הגדול ביותר שנעשה ליהודים בעת הזו. קבלו את ברני מיידוף, הברוקר הניו יורקי שעמד מאחורי ההונאה הגדולה בהיסטוריה, ושהצליח להעלים מיליארדי דולרים לאלפי משקיעים פרטיים, בנקים וארגונים.

במשך קרוב ל־50 שנה ניהל מיידוף חברת השקעות משגשגת בניו יורק, אך יצרו גבר עליו עד שהחליט לאמץ את הונאת הפונזי - שיטה שבה רווחי המשקיעים ממומנים מכספי המשקיעים האחרים. אילו הייתה לו רק עוד טיפת מזל מיידוף יכול היה להחזיר את נשמתו לבורא לפני שמישהו היה עולה על מעשיו.

אולם בסוף קיץ 2008, כשפרץ המשבר הפיננסי בוול סטריט, החלו משקיעים רבים למשוך את כספם, והעסק, אבוי, החל להתפרק. לבסוף, כשאזל לו הכסף בקופה, התקשה הנוכל לשלם למשקיעים האחרים – ונאלץ להודות בתרמית.



באותם הימים חלה גם כך עלייה באנטישמיות בארה"ב ובעולם. הבנקאים של וול סטריט הואשמו בחוסר אחריות במקרה הטוב, ובבצע כסף, שחיתות וגניבת הציבור במקרה הרע. לא פעם הושם הדגש על כך שרבים מהם יהודים, לרבות בכלי תקשורת מרכזיים, וצצו ההאשמות האנטישמיות הישנות.

הרי הבנקאים יהודים, הכלכלנים הבכירים יהודים, מיידוף יהודי, אפילו רבים מהמשקיעים שלו שנהנו מרווחים מהירים היו יהודים. המסקנה, לדידם של רבים, הייתה מתבקשת: היהודים אשמים במצב.

אבל אם נשים בצד את הפגיעה הקשה במשקיעים, את הבושה ואת הנזק התדמיתי שגרם לנו, מיידוף היה בסופו של דבר יזם, איש עסקים ונוכל מוצלח ביותר. סתם גנב הוא לא היה. מי שירצה יוכל למצוא בכך נחמה.

צילום: אי-פי
אחראי כמעט לבדו לנזק התדמיתי הגדול ביותר שנעשה ליהודים . ברני מיידוף צילום: אי-פי
מקום 2: דומיניק שטראוס–קאהן

מזל שהוא לא נתפס במעילה או באפיית מצות מדם ילדים נוצרים, משום שדומיניק שטראוס־קאהן הצליח איכשהו להדביק לעצמו לא מעט מהסטריאוטיפים שהודבקו אי פעם ליהודים. הוא היה כלכלן בכיר בצרפת, פוליטיקאי רב השפעה ולבסוף, כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית, אחד האנשים החזקים בכלכלה העולמית.

בסביבתו (וגם מחוצה לה) ידעו שמדובר ברודף שמלות לא קטן ואף חשדו בו לא פעם בהטרדות. אבל, היעדר היכולת לכבוש את יצריו לא באמת פגע לו בקריירה, ולפי ההערכות גם לא היה מסכל את התמודדותו על נשיאות צרפת שאותה תכנן. עד שיום אחד נגמר לו המזל.

במאי 2011, בדרכו לעזוב את ארה"ב, נעצר שטראוס־קאהן על ידי המשטרה בחשד שתקף וכלא חדרנית מלון שבאה לנקות את חדרו. המעצר המתוקשר הסתיים בהגשת כתב אישום חמור, בהתפטרותו מקרן המטבע ובגניזת חלום כהונת נשיא צרפת.

התקרית פתחה תיבת פנדורה של סיפורים ותלונות על מעלליו הפוגעניים כלפי נשים, חלקם עמוק בתחום הפלילי. לבסוף, למרות כל אלה, הצליח הכלכלן הבכיר לחמוק ממאסר כיוון שהתביעה האמריקאית הגיעה למסקנה שעדות החדרנית אינה מהימנה. אבל זה לא היה סוף פסוק. החדרנית לא ויתרה, הגישה נגדו תביעה אזרחית, ואילצה אותו לפצות אותה על המפגש (הסכום, אגב, אינו ידוע).

שטראוס־קאהן, יהודי חם ואוהד ישראל, סיים בכך את הקריירה. הוא גם איבד את אשתו המצליחה אן סינקלייר, ונשאר להתמודד עם צרותיו המשפטיות. את שלל הישגיו איש לא יוכל לקחת ממנו. בוודאי שלא את היכולת המרשימה להרוס לעצמו כך את החיים.

צילום: אי-פי
''הצליח להדביק לעצמו לא מעט מהסטריאוטיפים שהודבקו אי פעם ליהודים''. שטראוס-קאהן צילום: אי-פי
מקום 3: אנתוני ווינר

גם את המקום השלישי, מה לעשות, כבש יהודי טוב שהסתבך בפרשיית מין, אם כי לא אחת שעירבה את המשטרה. אנתוני ווינר היה מעין ילד פלא, וונדרקינד. בגיל 27 בלבד הפך לחבר הצעיר ביותר במועצת העיר ניו יורק, וכעבור שמונה שנים, ב-1999, נכנס לבית הנבחרים מטעם מדינת ניו יורק וזכה בקלות בשבע קדנציות נוספות.

במשך השנים הללו הוא היה מהפוליטיקאים המצליחים במפלגה הדמוקרטית, הפך לאחד החברים הבולטים והמשפיעים בקונגרס וגם נמנה עם תומכיה הגדולים של ישראל. אף שגם צבר לא מעט אויבים, מי יודע לאן היה מגיע בקריירה הפוליטית שלו אילו רק היה מצליח לשלוט טוב יותר ביצריו, או לפחות אילו היה נזהר יותר באופן שבו הוא גולש באינטרנט.

ממש באותם ימים שבהם שטראוס־קאהן ניסה להיחלץ מזרועותיה של מערכת אכיפת החוק, העלה ווינר תצלום בוטה לחשבון הטוויטר הפומבי שלו. אגב, הוא היה אז נשוי טרי ואב לעתיד. התמונה אמורה הייתה להישלח לסטודנטית בת 21 שעמה ניהל רומן וירטואלי. שניות אחרי שהבין את הטעות, מיהר להסיר אותה.

זה היה מאוחר מדי. מישהו הצליח ליירט את הצילום, ולמחרת הוא התפרסם באתר אינטרנט המזוהה עם הימין, משם התפשט לשאר כלי התקשורת בארה"ב ובעולם. תחילה טען הפוליטיקאי הנבוך שמישהו פרץ למחשב שלו, ואף הטיל ספק שמדובר בכלל בתצלום אמיתי. אבל כעבור כשבוע צץ תצלום אחר ששלח לצעירה אחרת. הפעם לא נותרה לווינר ברירה אלא להודות בקלקלתו ולהתפטר מהקונגרס.

צילום: איי.פי
מעין ילד פלא. אנתוני ווינר צילום: איי.פי
מתמחה מהבית הלבן, מדאם מהוליווד

באותה משבצת של ווינר וקאהן מככבת כמובן גם המתמחה המפורסמת אי פעם בבית הלבן, הלא היא מוניקה לוינסקי. מעללי הנשיא הכריזמטי דאז ביל קלינטון עלו לו בסטירה מצלצלת של אשתו הילארי וכמעט בהדחה מהתפקיד.

אשר ללוינסקי, אפשר לטעון שאשמתה פחותה מזו של קאהן, ווינר או מושל מדינת ניו יורק אליוט שפיצר שהסתבך גם הוא בפרשייה מביכה ב-2008. שפיצר הודה, התפטר והפך לאחד הפרשנים הרהוטים והמבוקשים בטלוויזיה האמריקאית.

לוינסקי, בניגוד לשלושתם, הייתה בסך הכל צעירה מבולבלת שנוצלה בידי האיש החזק בעולם. עד היום, כמעט שני עשורים אחרי, כשהיא בת  40 ומנסה לברוח מאור הזרקורים, רודפים אותה הסיפורים ההם. גם שמם של האחרים מוכתם כמובן לנצח.

גם בתחומים אחרים הנוגעים לשליטה ביצר המין יש ליהודים נציגות מרשימה מדי. למשל בתחום הזנות. בארגנטינה הם השתלטו על הענף עוד בסוף המאה ה־ 19 ואף הקימו ארגון סרסורים, "צבי מגדל" שמו. גם בנות יהודיות נפלו קרבן למעלליהם.

לא ניכנס למעלליהם של אנשי המאפיה היהודית בלאס וגאס שידם רב להם בעניינים אלה. הייתה לנו גם היידי פלייס, הלא היא "המדאם מהוליווד" שניהלה בשנות ה-90 רשת נערות ליווי לעשירי לוס אנג'לס. שלא נדע.

עוד עניין שאי אפשר שלא להזכיר הוא הבולטות של היהודים בתעשיית הפורנו, באופן לא פרופורציונלי לגודלם המספרי. השם הבולט כאן היה בעבר ראובן שטורמן, שנחשב ל"וולט דיסני של הפורנו". האמת היא שלא לו ולא ליהודים האחרים הייתה זיקה מיוחדת לעניין. הם השתלבו בתעשייה פשוט מפני שבניגוד לתחומים רבים אחרים היא הייתה חדשה ולכן פתוחה בפניהם - בדומה לתעשיית הסרטים בהוליווד.

זה היה המצב בעבר. בעשורים אחרונים התמונה קצת שונה. הפנים, בה"א הידיעה, של סרטי הז'אנר הוא רון ג'רמי, יהודי כשר למהדרין שאף מתגאה במוצאו. שלושה עשורים של פעילות אינטנסיבית שמביישים כל אמא יהודייה.

צילום: אי- פי
רוזנבאום מובל לבית המשפט צילום: אי- פי
מכירת כליות, גניבה ספרותית

"ישראל נהגה בשנות ה-90 להעלים פלסטינים שנפצעו או נהרגו בעימותים עם צה"ל ולקצור את איבריהם", זו הייתה טענת תחקיר, או ליתר דיוק עלילת דם, שפרסם לפני ארבע שנים העיתון השוודי הפופולרי "אפטונבלדט".

העיתונאי דונלד בוסטרום, שכבר פרסם את הדברים כמה שנים קודם לכן, החליט להעלותם שוב בעקבות חשיפת רשת חרדית בניו יורק לסחר באיברים. הוא בעצם רמז שהעיסוק החרדי־יהודי בסחר איברים מראה שליהודים אין עכבות נקרופיליות.

הרשת המדוברת, וכאן כבר כן מדובר בסיפור אמיתי, נחשפה ביולי 2009. סוכני הבולשת הפדרלית פשטו על בתי הכנסת ועל מוסדות הקהילה של יוצאי סוריה בניו יורק ובניו ג'רזי. 44 חשודים נעצרו, בהם רבנים וראשי ערים שנחשדו בקבלת שוחד מחברי הרשת.

מרבית העצורים כלל לא היו קשורים לסחר באיברים אלא בהלבנת הון, ורובם לא היו רבנים. אולם הכותרות זעקו "רבנים סחרו באיברים", ואילו התמונות הזכירו את ימי המאפיה של שנות ה-20 וה-30. "מדובר ברבנים מכובדים בקהילה שהוציאו שם רע לכולנו", התקומם אז אחד מבני הקהילה.

העצור הבולט ברשת היה לוי יצחק רוזנבאום, שהיה אחראי לסחר האיברים. הוא הודה במשפטו ששימש מתווך בעסקאות למכירת כליות של ישראלים עניים לחולים אמריקאים. רוזנבאום התעקש לטעון שגם אם גרף יותר מ־100 אלף דולר בכל עסקה (לעומת כמה אלפים שקיבל כל מוכר כליה), הרי שבסך הכל פעל כדי להציל חיים. השופט והמושבעים אגב לא התרשמו והוא נידון לשנתיים וחצי מאסר.

ממש לאחרונה הוציא הרב הראשי של צרפת ז'יל ברנהיים שם רע לעצמו, לעמו ולקהילתו כשנתפס בגניבה ספרותית. בתחילה הכחיש וגם סירב להתפטר. לבסוף נכנע ללחץ וחסך את הבושה מכולנו. כמה עצוב שטיפוסים כמו רוזנבאום, ברנהיים ואחרים מספקים חומר בעירה לתועמלנים האנטישמים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מפה

פייסבוק