האם השכולה שתומכת בפלסטינים

ד"ר נורית פלד אלחנן היא פוסט ציונית. מה זה פוסט? היא יותר פלסטינית מערפאת. המרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ששכלה את בתה מתייצבת לצד הפלסטינים, בטוחה שבעזה מתבצע טבח מחריד, וסבורה שכולנו גזענים וכולם פה אשמים במצב. ראיון סוער במיוחד

יובל הימן | 7/1/2009 11:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
נראה שלראשונה בהיסטוריית הסכסוך הישראלי~פלסטיני, דעת הקהל בעולם נוטה בצורה בולטת לטובת ישראל. יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ושר החוץ המצרי, אחמד אבו א-ריט, לא היו היחידים שצידדו, גם אם בעקיפין, בהתקפת חיל האוויר.
נורית פלד-אלחנן
נורית פלד-אלחנן צילום: שימי נכטיילר


אליהם הצטרפו גורמים שעד היום נחשבו לפרו-פלסטינים מובהקים. אפילו הבי-בי-סי, גוף שידור שלאורך שנים נתפס כשופרם של מנהיגי עזה והגדה המערבית, נתן במה לשני הצדדים.

אפילו פוליטיקאים משמאל נדמו. היחידים שהביעו התנגדות בתוך ישראל למהלך הצבאי היו שר התרבות, המדע והספורט, ראלב מג'אדלה, וח"כ אחמד טיבי. אך לא רק הם, גם ד"ר נורית פלד-אלחנן.

הד"ר לאוריינות מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, שמלמדת גם בדוד ילין ובאוניברסיטת תל אביב, זכתה בשנת 2001 בפרס סחרוב לחופש המחשבה מטעם האיחוד האירופי.

בשבוע שעבר היא שלחה מכתב לאנשי ועדת הפרס, בירכה את הו ג'יה הסיני לרגל זכייתו בפרס והקדישה את מילותיה לגיבורים של עזה, כדבריה. "הפוגרום שמבוצע בידי בריוני צבא הכיבוש נגד תושבי רצועת עזה ידוע לכולם, ובכל זאת, העולם אימפוטנטי כתמיד", כתבה בהמשך. המכתב הזה הגיע לעיתונאי בן דרור ימיני והוא התייחס אליו בטורו בסוף השבוע הקודם ב"מוספשבת" של "מעריב". "

למעשה", כתב ימיני, "אין שום צורך להמתין לפעולה כלשהי של ישראל. תעשיית השקר כבר עובדת במלוא הקיטור". ימיני המשיך לצטט מדבריה של פלד אלחנן בהתייחסה לערי טבח. "היא כותבת על ערי טבח", ממשיך ימיני, "אף שהיא יודעת שישראל מעולם לא ביצעה טבח, ולא משהו שמתקרב לטבח, במהלך יותר מ~40 שנות כיבוש... אבל ממתי אנטישמים מתייחסים לעובדות?".

ד"ר פלד אלחנן היא מייצגת נמרצת ופעילה של מיעוט השייך לשוליים של השוליים של השמאל הרדיקלי. מאז תחילת הפעולה בעזה עמדותיה נתפסות כסהרוריות במיוחד. היא מודעת להשתייכותה למיעוט, שהיא עצמה הגדירה שולי וסהרורי. "חולני הבן אדם הזה", היא אמרה בתגובה לטורו של ימיני. "חולני.

בעייני היצורים, כל מי שהיום בעולם רוצה שלום, אחווה, שכנות טובה ושילדים יחיו ולא ימותו, הוא אנטישמי. אתה מבין? הם לקחו את המושג הזה שהייתה לו משמעות ונישלו אותו. למה? אני שונאת יהודים בגלל שאני רוצה שיהיה שלום? זה ההיגיון? משהו השתבש. אז היום כל מי שמבקר את הכיבוש ואת משטר הטרור הישראלי שכל כך נוגד כל דבר שהוא יהודי, הוא אנטישמי?".
פוסט ציונות

אני פוגש את ד"ר פלד אלחנן (59) במסעדה בסמוך לביתה, והיא נסערת. היא בתו של האלוף במיל' מתי פלד המנוח, שהיה כנעני לתקופה קצרה, דוקטור לספרות, חבר כנסת מטעם הרשימה המתקדמת לשלום וכמה סימבולי, המושל הצבאי של עזה.

היא גדלה בבית עם אופי שמאלי מובהק בשכונת רחביה. "גדלתי בבית ציוני~שמאלני", היא מספרת. "אמא שלי ממשפחת כצנלסון. סבא שלי היה בברית שלום".

ומה קרה לך שזנחת את הציונות?
"אבא שלי תמיד אמר שהציונות גמרה את תפקידה ברגע שנוסדה מדינת ישראל. נגמר, צריך להמשיך הלאה, זה לא משהו שצריך להיתקע איתו. אני לא חושבת שהכיבוש זה ציונות. אבא שלי אגב, היה לו סרטיפיקט בכיס.

"מישהו אמר עליו שהוא אנטי ציוני והוא תבע אותו לדין על דיבה ובית המשפט העליון נתן לו סרטיפיקט שהוא ציוני והוא הלך איתו בכיס. אבא שלי הוא הציוני, זו הציונות. הכיבוש זה לא ציונות. הוא היה מאוד גאה בזה שהוא ציוני. זה היה השמאל. סבא שלי היה ב'ברית שלום' ובשנות השלושים המצע שלהם היה מדינה דו-לאומית".

למה צריך מדינה דו-לאומית?
"למה לא? אתה בא הנה, יש פה אנשים שצריכים לחיות יחד בשוויון".

נקודה שמאוד מכעיסה את פלד אלחנן היא היחס לערביי ישראל.

"הביטוי 'ערביי ישראל' הוא כבר גזעני", היא אומרת, "ומסביר למה אין להם זכויות לאומיות או תרבותיות. הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, אולם אין אף מוסד להשכלה גבוהה בערבית. רוב השלטים הם לא בערבית. כל הנוף הלשוני של ישראל הזאת הוא גזענות אחת גדולה. תסתכל על התרגום בטלוויזיה.

"אין להם שום זכויות, לא כקבוצה לאומית, לא כקבוצה תרבותית. ספרי הלימוד שלנו לא מדברים אליהם. הם כאילו לא קיימים. לא הם, לא חייהם, לא תרבותם, לא ההיסטוריה שלהם, שום דבר. הם מופלים וחיים במדינה מאוד-מאוד גזענית. שרים יכולים להגיד על אזרחים של המדינה 'איום דמוגרפי' ואף אחד לא מכניס אותם לבית סוהר על זה. הביטוי ערביי ישראל, זה הערבים של הישראלים. זה מזעזע".

לפני כשנה התראיין הסופר א. ב. יהושע וטען כי ליהודים וערבים אין סיכוי לחיות יחד בגלל פערי תרבות. "איזה כיף ליהושע שהוא מצא את התשובה", היא מגיבה בציניות גלויה, "שהוא יכול לשבת בחיפה ולהרגיש ממש טוב. כיף להיות א. ב. יהושע. אני חושבת שזאת שטות ממדרגה ראשונה.

"אגיד לך מה אמר על זה הבן שלי כשהוא היה בפריז. הוא אמר, 'כשאני חושב על הבית, למה אני מתגעגע? לפלסטין. לנופים, לריחות, לחומוס, לזה אני מתגעגע, לא לפולניות'. אנחנו ניכסנו לעצמנו את כל הדברים היפים של התרבות הזאת. למה אי אפשר לחיות יחד? אם יש שתי תרבויות אי אפשר לחיות יחד? אם יהיה שוויון זכויות אזרחיות, לא תהיה התנגשות".

נניח שקמה מדינה פלסטינית, יש שוויון זכויות מלא לכולם בישראל וחמאס מתחיל להפגיז את ישראל, איפה הם אמורים לשים את עצמם?
"זה לא מעניין אותי, לא רוצה לשמוע את זה. מה אכפת לי איפה הם שמים את עצמם, שישימו את עצמם איפה שהם רוצים. מה, אני אחראית לזה?".

התמיכה שהפגינו תושבי מזרח ירושלים בעזה בעוד שהם מעוניינים להישאר בישראל ולא לעבור לפלסטין נראית לך הגיונית?
"למה? הם צריכים להיות בעד מה שקורה בעזה בגלל שהם רוצים להיות בישראל?".

למה לא? הם אזרחים במדינה שמגינה על עצמה.
"די, תפסיק. לא תגרור אותי לזה. המדינה לא מגינה על כלום, המדינה טובחת. טובחת".

צילום מתוך העיר עזה
צילום מתוך העיר עזה צילום: רויטרס

למה טובחת? היא מגינה על תושבי הדרום.
"די. אוי באמת. זאת הגנה? זה טבח. זה הכנת הקרקע לפיגועים הבאים, לטרור הבא, למרחץ הדמים הבא. זה שום דבר חוץ מהגנה".

אז מה ישראל אמורה לעשות במצב כזה?
"לדבר".

עם מי?
"עם כל מי שאפשר, עם כל מי שרוצה".

כולל עם ממשלה שרוצה להשמיד את ישראל?
"בינתיים אנחנו משמידים אותם. שנתיים וחצי בלי אוכל, בלי תרופות. הם חיים כמו תת בני אדם. 83 אחוז מהילדים בעזה סובלים מאנמיה. ילדים מתים באינקובטורים, סטודנטים לא יוצאים ללמוד, אנשים לא מקבלים טיפול רפואי. די. אני לא רוצה לדבר על זה. זה פשע נגד האנושות. זה הגנה על תושבי שדרות? אני לא יכולה לשמוע את השאלות האלה. זה מזעזע אותי".

אולמרט והניה נהנים מילדים מתים

בשלב הזה של הראיון הטונים של פלד אלחנן עולים. היא מתעצבנת, כועסת, עיניה יוקדות עצבים על השאלות הלעומתיות. המתח בשיאו והיא מאיימת להפסיק את הראיון. בעלה, רמי, שהצטרף אלינו באיחור של כמה דקות, ביקש ממני להפסיק את קו השאלות הזה.

"אחרת השיחה תסתיים. אחרי כמה מילות הרגעה, פלד אלחנן התפייסה. אני לא בן אדם פוליטי", היא אמרה אחרי שנרגעה. "זה לא מעניין אותי הפוליטיקה. אהוד אולמרט, אהוד ברק, אסמאעיל הניה, חזבאללה, הם בשבילי כולם אותו דבר. הם נהנים לראות ילדים מתים. הם כולם באותה סירה מבחינתי".

נורית פלד-אלחנן
נורית פלד-אלחנן  צילום: שימי נכטיילר

כולם?
"כולם. אין אחד שהוא לא כזה. אני לא פוליטיקאית, לא סובלת פוליטיקאים, אני לא יודעת מה הם רוצים ולא רוצה לחשוב מה הם רוצים. אני יודעת שילדים מתים פה בארץ הזאת ואיש לא נוקף אצבע".

מכל הצדדים?
"מכל הצדדים. מובן ששמה עושים פי מיליון יותר, אבל בסדר, מכל הצדדים. איש לא עושה דבר כדי להציל את הילדים ולתת חיים טובים לאנשים, כדי שיחיו בשכנות, בכיף. שיהיו חיים תוך כבוד הדדי ולמידה הדדית וקבלה הדדית וחינוך טוב, ואין כמו הפלסטינים שמשקיעים בחינוך לילדים שלהם.

"אין עם כזה. אתה יודע שבעזה אחוז האנלפבים הוא מהגבוהים בעולם, 92 אחוז, עם כל מה שאנחנו עושים להם? הם אנשים נפלאים, אנשים מקסימים. זה הכול גזעני, הכול על רקע של גזענות".

הגזענות היא דו צדדית
"לא, לא דו~צדדית. החלש לא גזען כלפי החזק. אני לא ראיתי את הפלסטינים בגילוי של גזענות כלפינו. אף פעם. הם מברכים אותנו לכל חג, הם מכבדים כל דבר. מה פתאום, שום גזענות".

מה לעשות, יש גזענות גם בצד הפלסטיני.
"מה פתאום, אני לא שמעתי. אני לא פגשתי".

ומה עם יהודים שמקבלים יפה פלסטינים?
"מה פתאום. הורים לא רוצים לרשום לגן בנווה יעקב את הילדים שלהם בגלל שיש ילד ערבי. חוץ מזה, בוא לא נעשה השוואות".

הכול אצלך נורא חד צדדי.
"עכשיו חכה רגע. הצד החזק הוא הצד שצריך לעשות את הצעדים, לא הצד החלש. או-קיי? יש בעולם חוקים כל כך מחמירים נגד גזענות. היינו השנה באנגליה ורוזנת שלוחמת למען מיעוטים אמרה שאם היא הייתה פלסטינית היא גם הייתה מתאבדת וישר הוציאו אותה מהפרלמנט. והייתה מישהי שהייתה ראש הוועדה לשירותי הבריאות שאמרה ששירותי הבריאות מתמוטטים בגלל המהגרים ולמחרת היא לא הייתה חברת פרלמנט. לא אומרים דברים כאלה. זהו. לא אומרים 'הם', לא אומרים 'רואים עליהם', לא אומרים 'בגללם' ופה שרים אומרים על אזרחי מדינה שהם איום דמוגרפי ובספרי לימוד כותבים 'סיוט דמוגרפי' והכול בסדר.

"זה מעשה גזעני מה שקורה פה עכשיו. זה להשמיד גזע, להשמיד עם, להשמיד תרבות על ידי מחיקת כפרים, על ידי זה שאין נוף לשוני בערבית, על ידי זה שלא מכבדים את השפה וזה שאוניברסיטאות לא מוכנות לתת יום אחד חופש על חג של ערבים. פעם נתתי יום חופש וכמעט העיפו אותי. אתה מבין? ההשתלחות הוורבלית גורמת למצב שבו מקבלים את ההשתלחות הפיזית.

"אין בטלוויזיה שום דיווח על הנפגעים, מה קורה איתם. אף אחד לא שואל. מה קורה עם הילדים האלה שמתים שם בעשרות, אבל הרפתן נפצע קל. הרפתן נפצע קל ובשביל זה צריך להרוג את כל העולם. ראיתי באל-ג'זירה אמא יושבת ולידה שלוש גופות קטנות של ילדיה והיא לא יודעת מה לעשות. איש לא יודע את זה, אין בית חולים, אין תרופות ואף אחד לא מתעניין כי זה הם. זה מזעזע. זה מה שאני זועקת. זה לא עניין פוליטי, זה עניין אנושי".

ולמרות הכול

בספטמבר 1997 סמדר אלחנן פלד המנוחה נהרגה בפיגוע התאבדות במדרחוב, 13 יום לפני יום הולדתה ה~14. מאז בני הזוג פעילים בפורום המשפחות השכולות.

אגב, ההתייחסות למותה של בתם מצומצמת, מכיוון שנורית ביקשה לפני קיום הראיון לא לדבר על המקרה. בני הזוג מספרים כי במקום לקחת את הכאב למקום של נקמה, הם העדיפו לשבת עם עוד כ~500 משפחות של יהודים וערבים, נפגעי הסכסוך, במטרה לדבר ולנסות להביא למצב של שלום ושכנות טובה במקום למעגל נקמה שאינו מסתיים.

נוסף לכך, השניים פעילים בעמותות שונות דוגמת "לוחמים לשלום", שבנם אליק הוא ממקימיה וראשיה, הארגון עוסק בפעילויות חינוך שונות בעיקר בבתי ספר פלסטינים. "יש פה מצב שאנחנו לפותים אחד בשני", פותח רמי אלחנן.

"אנחנו רוצים ביטחון, הם רוצים חופש. לא יהיה להם חופש בלי שלנו לא יהיה ביטחון, לא יהיה לנו ביטחון בלי שלהם יהיה חופש. בגלל הייאוש, בגלל התסכול, בגלל הכעס, בגלל שהם השתגעו הם בוחרים בחמאס. אנחנו, בגלל הכעס, בגלל הייאוש, בגלל התסכול, בגלל הפחד, בוחרים בליכוד. אנשים לא מצביעים מהראש, הם מצביעים מהבטן.

"פלסטינים לא הצביעו חמאס בגלל הקצנה דתית, הם הצביעו כי הם כעסו על הפת"ח. נשבר להם הזין מהשחיתות, מזה שאוסלו לא הביא שום דבר, מזה שקמפ דיוויד התרסק. פרס הבטיח להם מדינה עצמאית והכול התמוסס ולכן זה התפוצץ".

נורית פלד-אלחנן
נורית פלד-אלחנן  צילום: שימי נכטיילר

השיחה גלשה לשינוי שחל אצל רשתות התקשורת. פלד אלחנן טענה שכולם כלבים של אמריקה ואני סיפרתי לה על הנטייה של הבי-בי-סי בעבר.

"אפילו אם אני היחידה בעולם שחושבת ככה, אני חושבת ככה", היא סירבה לקבל את דעתי. "מה שקורה שם זה פשע נגד האנושות. אם אנחנו מחנכים ילדים לזה שאמפתיה וחמלה, רחמים והתחשבות הם תלויי גזע ודת, זה הפשע הכי גדול שאנחנו עושים לעצמנו.

"אנחנו מגדלים פה דורות שרואים הכול מהעיניים של הגזע. זאת הזוועה הכי נוראה. מה אנחנו מגדלים פה? ילדים שיכלו להיות פרחים, אנחנו הופכים אותם למפלצות. אנחנו משחיתים את ילדנו, משחיתים את עצמנו, משחיתים את העולם והורגים ומשמידים. אין חינוך לראות איך פותרים בעיה שלא באלימות.

"כדי לזרוק פצצות של מאה טון על אוכלוסייה אזרחית, בצ'יק הם מקבלים החלטה אבל כדי להוציא מילה מהפה, שנים עד שמקבלים החלטה. אתה מבין את הדבר הזה? דיברו-דיברו מיליון שנה. כל ילד שהם הורגים שם, הם הורגים אותי ואת הילדים שלי".

ולהפך?
"די עם ה'להפך'. החזק הוא שקובע. כל הזמן אומרים כי 'טייסינו חזרו בשלום'. אני באמת מתפלאת שהאף-16 של חמאס לא תפס אותם. נו באמת, די. ילדים עם מטפחות ופצצות תוצרת יד. יש גבול".

אתם מצטיירים כאנשים שלא ממש יודעים היכן הם חיים. נדמה לי שאתם חיים בפלנטה אחרת ולא תופסים שהעולם הרבה פחות אידילי מהמפגשים שלכם בפורום.
נורית: "לגבינו היא מתקיימת עם חברינו הפלסטינים".
רמי: "מה הטענה שלך?".

שאתם לא מבינים באיזה עולם אתם חיים.
בשלב הזה העצבים של רמי עלו. הוא הפנה כלפי אצבע מאיימת. "עכשיו תפתח את האוזניים שלך טוב", הוא אמר בטון חצי אלים.

לא סיימתי את דבריי.
"לא, לא. תשתוק רגע ותקשיב".

אתה רואה? עכשיו אתה הופך אלים.
"כי הצלחת לעצבן אותי".

אני שמח מאוד.
"אנחנו שילמנו את מחיר הטיפשות הזאת וכבר 11 שנה אנחנו לא ישנים בלילה. אנחנו, בניגוד לרוב העם, שוחים נגד הזרם בצורה הכי קשה שיכולה להיות. אנחנו מנסים לשנות ולא עומדים מהצד. זאת לא גזרת גורל שנמשיך למות ולהרוג פה. בניגוד לכל ההמון שמסביב אנחנו עושים מאמץ לשנות את המציאות, שהיא קשה, לא סימפתית ומאוד בעייתית.

"קוראים לנו אנטישמים, אומרים לנו שהצער העביר אותנו על דעתנו, ואומרים שיצאנו מדעתנו, שאנחנו בוגדים ותומכים בחמאס, הכול אומרים עלינו. בגלל ששילמנו את המחיר, בגלל שאנחנו יודעים מה המשמעות של הכאב הזה, אנחנו לא עומדים יותר מהצד, אנחנו עושים".

אני מבין את הכעס שלך, אבל אתה משתמש בכלי שאין לי יכולת להתמודד איתו.
"אני מאחל לך שלעולם לא יהיו לך כלים כאלה".

להם מותר

ביום הכיפורים האחרון יצאו צעירים מבית צפפא או שועפאת לכיכר בכביש שמוביל לגילה, עשו על האש וצעקו צעקות במגפונים. יהודים שחזרו מבית הכנסת ועברו בצומת הסמוכה הותקפו על ידי הצעירים במקלות. המקרה לא פורסם עד היום.

נורית: "אני לא מאמינה".
רמי: "מה, ככה בכוונה בכיכר או ברחבה של המכולת?".

בכיכר.
"מה, כאילו להכעיס?".

עם מגפונים. הם הרביצו לאנשים עם מקלות.
"מה אתה רוצה להגיד בזה?".

אני מנסה להבין מה העמדה שלכם?
נורית: "לאור הכיבוש האכזרי, לאור הרמיסה, לאור זה שבבית צפפא אין שום שירותים קהילתיים בכלל, זה יוצר שנאה, ושנאה יוצרת דברים כאלה. זה רע, אבל זה לא בא משום מקום".
רמי: "אתה באמת לא מבין את הבעייתיות?".

לא. כמו שאני לא אזרוק לבית של השכן שלי חזיר ברמדאן או בכל יום אחר, אני מצפה שהוא לא יכה אותי ביום הכיפורים.
נורית: "מי שנפגע זה אף פעם לא מי שמגיע לו. באסון התאומים ג'ורג' בוש נהרג? לא. הוא היה צריך להיהרג. אתה מבין, זה בדיוק העניין: בטוח שמי שסובל הוא לא זה שצריך לסבול".

אני ציפיתי לשמוע אתכם אומרים שזאת התנהגות נלוזה.
"בוודאי שזאת התנהגות נלוזה".

אבל אני לא שומע מכם.
רמי: "כי אתה לא רוצה לשמוע".

כוחות צה''ל בפעולה קרקעית בתוך רצועת עזה.
כוחות צה''ל בפעולה קרקעית בתוך רצועת עזה. צילום: מתן חכימי, דובר צה''ל

אני רוצה, אבל כל שאני שומע הוא כיבוש וכולי וכולי.
נורית: "אבל זה נכון. אנחנו צריכים להבין איך גרמנו למקופחים לנהוג בצורה כזאת.

"זאת אחריות שלנו בתור חזקים ושולטים. אני חושבת שאלימות, כל אלימות שהיא, היא דבר נורא ואיום. אבל כאשר המקופח קם ונוהג באלימות, אני צריכה לחשוב איך הבאתי אותו לזה".

בסוף השיחה הם שאלו אותי אם השתכנעתי. אמרתי להם שלא, אבל שאין לי בעיה עם העובדה שהם מחזיקים בדעות שלהם. נורית שאלה אם היא תוכל לראות את הכתבה לפני שהיא מתפרסמת וסירבתי. אחר כך היא שאלה אותי אם אני אסלף את דבריהם.

אמרתי לה שאין לי כוונה לעשות זאת. בדרך חזרה הביתה חשבתי על המשפט שלה ותהיתי ביני ובין עצמי איך יש לה אמונה כל כך גדולה ביכולת לחיות בדו~קיום וללא גבולות עם הפלסטינים, כשאין לה טיפת אמונה בי, עיתונאי שהוא בן העם שלה, ובעיקר שכן. 

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים