גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


תוקעים סיכות

שירה ברויאר? אנה ווינטור לעניים. סטייליסטים בארץ? כולה פוזה. אילנה אפרתי ויוסף פרץ חונכים ב"סגנון" סדרת כתבות שמפגישה לשיחה שתי אושיות אופנה מקומיות. התוצאה: איחוד כוחות נגד קולגות, עיתונאיות, סטייליסטים ובכלל, "התעשייה". לא נגענו

איתי יעקב. צילום: רובי קסטרו | 4/7/2007 8:27 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הבוטיקים של מעצבי האופנה אילנה אפרתי ויוסף פרץ ממוקמים בקו אווירי של מאה מטר לערך האחד מן השני, אך מרוחקים במהותם שנות אור. היא, מעצבת אופנה ותיקה, שעובדת למעלה מ-20 שנה בעקביות ראויה להערכה ומתגוררת בשנה האחרונה במחוז אומבריה שבאיטליה, ממנו היא מגיחה לסטודיו שלה בצפון דיזנגוף מספר פעמים בשנה. הוא, פרח אופנה צעיר מקריית שמונה, רקדן בעברו, שפרץ לחיינו בתחילת המילניום כילד הרע של עולם האופנה.

היא, ניצבת איתנה מול הנהירה אחר טרנדים ושומרת על אופייה המינימליסטי בעיצוב בגדים חסרי גיל, עשויים בדים משובחים ובעלי רמת תפירה וגימור מהגבוהות ביותר. הוא, לעומתה, מייצג את הדרמה ואת אבק הכוכבות. בניגוד לתחילת דרכו, בה רקח אופנת רחוב חצופה, רדיקלית וזרה בנוף המקומי, הקו איתו הוא מזוהה כיום שונה לחלוטין. עם המעבר לחנותו הראשונה ברחוב דיזנגוף לפני כארבע שנים, הוא החל ביצירת שמלות ערב רכות, עמוקות מחשופים וזוהרות למרחקים.

שניהם מסמלים שני קצוות של סצינת המעצבים בישראל, שני דורות שונים ואסכולות עיצוביות שאינן דרות בכפיפה אחת. אך יש ביניהם, מתברר, גם יותר מנקודת השקה אחת: שניהם אוטודידקטים, מייצרים לרוב בהזמנות אישיות, אוחזים בפה שרצוי לתפוס ממנו מחסה וחשוב מכול - על אטיקט הבגדים של שניהם מצוין שמם בעברית.

אפרתי ופרץ הם חלוצי סדרת כתבות חדשה ב"סגנון", בה נפגיש לשיחה אינטימית מחד ומקצועית מאידך, דמויות מפתח בולטות בענף האופנה הישראלית, שלרוב מנוגדות האחת לשנייה בדעותיהן, בדרכי עבודתן, בתפיסתן ובסדר יומן הציבורי.
פה שרצוי לתפוס ממנו מחסה. אפרתי ופרץ. צילום: רובי קסטרו
פה שרצוי לתפוס ממנו מחסה. אפרתי ופרץ. צילום: רובי קסטרו רובי קסטרו
"תקשיבי לי, מתוקה"

אילנה: בתור מעצב גבר שמעצב לנשים, מה אתה עושה? מי הדמות שלך? כי אצלי זה עולם אחר. אני חושבת על שכמותי, העולם שבו אני קמה בבוקר. אני חושבת תכלס.
יוסף: "מבחינתי זה כמו. . .".
אילנה : "פנטזיה? ".
יוסף : "לא, כי הפנטזיה מומשה. אישה מבחינתי היא אמא, אחות, משהו מיני, הכול".
אילנה : "אבל היא לא מציאותית. כשאני עוברת ליד חלון הראווה שלך, אני חשה שהאישה שניבטת אליי משם לא מציאותית".
יוסף : "כי את עושה בגדים אחרים משלי. הבגדים שלי מציאותיים. כי כמו שהאישה שלך לובשת חליפה לחתונה של החברה שלה, שלי לובשת שמלת ערב. והיא לא פחות מדהימה".

אילנה : "כי כשאני הולכת לעצב בגדים לאישה, יש לי דמות בדמיוני. כשאתה עוצם עיניים, מי הדמות שלך? היא מרחפת? מהי? היא נראית לי לא מציאותית. משהו כזה מעל החיים.
יוסף: "לי היא נראית ממש ארצית. אני מבין שהאישה שלך מאוד מציאותית, ארצית, אבל גם שלי קמה בבוקר".
אילנה : "היא נראית לי מתעוררת למסיבות קוקטיילים בבוקר. אני אנסח את זה אחרת: יכול להיות שבעצם אתה אומר ש'באותו רגע שהיא לובשת את השמלה שלי, אני מעניק לה את הפנטזיה שלה'. כמו סינדרלה. מעין טרנספורמציה שהיא עוברת".
יוסף : "כן, הבגד שלי משרת את החלום שלה".

אילנה : "זה מאוד מעניין, וחשבתי על זה כשהוזמנתי לראיין אותך. אני תמיד חושבת על מעצבים שמעצבים לנשים ומעצבות שמעצבות לנשים. לי יש תחושה שגברים בנו אימג'ים לא מציאותיים לנשים".
יוסף : "אני לא קונה את זה. את עושה הכללות. סליחה, וכשאת באה למסעדה ורואה מנה מדהימה שעשה אותה שף, מה את מרגישה? ".
אילנה : "לגבר ואישה יש פה. אבל לגבר ואישה יש גם דברים אחרים ".
יוסף: "שטויות. וכשאדריכל מעצב לך את הבית? ".
אילנה : "זה לא יקרה. אני שונאת אדריכלים. אני מעצבת את הבית שלי בעצמי. אני אתן לך לקרוא את הספר'דיבור לריק, למרות הכול', של האדריכל אדולף לוס (הוצאת "בבל", א "י), שאומר שאתה צריך לעצב את הבית שלך לבד. כשנכנסת אליי אישה לחנות ואומרת לי'אני צריכה בגד לאירוע',

אני מנסה לדבר איתה אחד על אחד: מה האירוע? מה את אוהבת ללבוש? אבל אם היא תיכנס למקום אחר ותבקש בגד לאירוע, הקופה הרושמת כבר מתקתקת ויעשו ממנה צחוק. למה? כי אין פה את הממד האנושי להבין את האדם, ולפעמים זה לא ריאלי, כי אני בית מסחר".

יוסף : "תקשיבי לי, מתוקה, את גם מכרת לנשים שהן לא הטייפ קאסט שלך".
אילנה : "ברוב המקרים לא".
יוסף : "את בטוחה שמכרת רק לאנשים שהסתדרו עם המניירות שלך? עם הלייף סטייל שלך? והאינטלקטואל שלך? ".
אילנה : "אם הצלחתי להבין אותם, את אורח החיים שלהם ואת האישיות שלהם - אז כן. לחלק מהם אמרתי ללכת. הרי יש עוד חנויות ברחוב. אני ריאלית כמו שאתה אומר, אני לא מוכרת פנטזיות. אני מתעסקת בחינוך יותר משאני מתעסקת בבגדים".
דגם של יוסף פרץ.  צילום: יחסי ציבור
דגם של יוסף פרץ.  צילום: יחסי ציבור עודד קרני

על הלקאה עצמית של ישראלים

יוסף: "כל בוקר בדרך לסטודיו שלי אני עובר ליד החנות שלך, כי הוא צמוד אלייך, וכל פעם מחדש אני נדהם שקיר החנות שלך גובל עם החנות של גלית לוי".
אילנה: "הרבה אנשים אומרים שלא יכול להיות קונטרסט יותר גדול משתינו. אבל אני הייתי שם לפניה. גלית לוי היה קודם חנות עופות. גם היום. היתה הרגשה של שכונה קטנה. והייתי בין הראשונות של רחוב דיזנגוף".
יוסף : "שם התחלת? ".
אילנה : "הייתי מעצבת גרפית קודם, אבל הרגשתי שזה משרדי לי מדי, אז התפטרתי. למזלי הבוס שלי אהב אותי ונתן לי כמתנת פרידה את העורות הישנים של הספה שלו. עשיתי מהם תיקים והלכתי, לא פחות ולא יותר, ל' מצדה' ברחוב גורדון בתל אביב, שאז זה היה המקום הכי יוקרתי בעיר".

יוסף : "בטח הלכת מבוהלת".
אילנה : "מה מבוהלת, לא ידעתי מה להגיד לה. אמרתי לה:'יש לי תיקים, רוצה לראות?'. היא תלתה אותם בחלון הראווה ולמחרת היא מכרה אותם. הייתי בשוק. לאט לאט התחלתי לעצב חולצות טי מעור בגזרות בסיסיות. אל תשכח שאנחנו מדברים על שנות ה-80, אז היה יותר קל. אבל זה לא נמשך הרבה זמן, כי לא אהבתי את זה.

"בהמשך פתחתי סטודיו ושואו רום ברחוב רופין בתל אביב. הזמנתי בעלי חנויות לבוא לראות את הדגמים קודם ולעשות הזמנה. אבל היה קושי, כי הם בכלל לא זכרו שהם הזמינו ממני חצי שנה קודם. קרה לי פעם שמכרתי לאיזה בוטיק בכיכר המדינה, ובעלת הבוטיק אמרה לי:'אילנה, אני מוכרת יופי סמרטוטים מפריז, אבל את הדברים שלך אני לא מוכרת כי התווית שלך מישראל. תעשי לי טובה, אני אוריד את התוויות ואשים' מייד אין פריז', כי ככה אני אוכל למכור יותר טוב'. אני קוראת לדבר כזה צומת. בשביל הקופה המיידית הייתי אומרת סבבה".

יוסף : "יש אנשים שעושים את זה עד היום, אגב. מעצבים שקונים ומשנים תוויות. זה מטורף בעיניי".
אילנה : "אמרתי לה:'חסר לך שתיגעי בבגדים. אם תעשי דבר כזה - אני אתבע אותך. את תילחמי על זה, כי את קנית את המוצר הזה'. אין מה לעשות, אנחנו פרובינציה ואנשים עדיין מאמינים שהאוויר בחו"ל טוב יותר. אתה יודע מה זה עדריות? הרבה אנשים רוצים להיטמע בעדר ולא לבלוט".

יוסף : "ההלקאה העצמית שלנו שחו"ל טוב יותר - לא עובדת בעיניי. אני אתן לך דוגמה פשוטה: יש פה קבוצת סטייליסטים שמעדיפה לקחת בגדים רק מ'הלגה עיצובים' (בוטיק יוקרה בכיכר המדינה, א"י). זה מעולה, אבל יש גם מעצבים ישראלים מצוינים. כשנתקלתי בעיצובים שלך בשלוש השנים האחרונות, הרגשתי ניחוח של חו"ל. זה מאוד שונה ממה שאני עושה וזה מהמם, כי זה נראה פיין אמיתי ושידר איכות. וכשהמלצתי לאמא של חברה שלי להיכנס אלייך, והיא אמרה לי שהיא קונה רק בחו"ל, עניתי לה:'יש חו"ל גם כאן. זה לא פחות מארמאני'".

פיין אמיתי. דגם של אפרתי. צילום: יחסי ציבור
פיין אמיתי. דגם של אפרתי. צילום: יחסי ציבור יחסי ציבור

גדעון אוברזון? עשה בגדים לפסלים

אילנה : "יש דברים מצוינים בארץ. אבל אתה מדבר על היום. תחשוב איך התייחסו אליי בשנת 89', 88'. הייתי חריגה, כמעט בגדר חוצפה. הייתי עצם בגרון. מה עושים עם זה? איך אוכלים את זה? התקשורת עשתה עליי חרם מתחילת דרכי. כשאני פתחתי את העסק, מה היה? ! דורין פרנקפורט עשתה בגדים לאבניבי אבוטבה, כל מיני אוברולים מוזרים שאי אפשר לדמיין, וגדעון אוברזון עשה בגדים לפסלים מקרח".
יוסף : "לפסלים מנפטלין".
אילנה : "ואצלכם ב' מעריב' היתה יהודית חנוך (עיתונאית אופנה לשעבר, א"י). שמעת על הפסל הזה? ".

שמעתי. (א"י)
אילנה: "גם נורית בת יער (עיתונאית אופנה לשעבר ב"ידיעות אחרונות", א "י) החרימה אותי. בשנת 92 ' שלחתי לה קטלוג בו צילמתי לקוחות בשחור-לבן, כמו שהן, ללא איפור ושיער. צלצלתי אליה הביתה לראות אם קיבלה אותו. היא ענתה לטלפון כמו חתולה'הלווווווו', ומה היא אומרת לי:'זה לא אסתטי. זה לא אופנה. אני לא יכולה להכניס את זה לעיתון'. אמרתי לה:'נורית, אני רוצה שתכתבי את הדברים האלה בעיתון. את עושה דיווח, את מבינה את המשמעות של זה?', ככה דיברתי לאישה הזאת, שאף אחד לא העז לדבר אליה ככה. 'תראי, זה גם בשחור-לבן והמדור שלי בצבע', הוסיפה .

" התקשרתי לעורכת שלה ואמרתי לה:'עד כמה אפשר? מה זה פה? מונופול. אני רוצה שהיא תכתוב שאני נבלה. שאני חרא. אבל היא לא יכולה להתעלם ממני'. וזה במקרה הטוב. אם הייתי עושה קולקציה לבנה או בבז', היו לה בעיות שאין צבע בקולקציה. קלווין קליין לא היה מקבל אצלה פיסת עמוד אם הוא היה עובד בישראל. יוסף, אתה צריך להיות חזק מול האנשים האלה. גם כשהיא היתה עושה סקירות קולקציה קטנות היא לא הכניסה אותי. ואם אתה לא נמצא שם זו בעיה ".

יוסף: "אני לא מסכים איתך".
אילנה : "לך קל לומר את זה כי אתה היית שם. קיבלת חשיפה מאוד גדולה".
יוסף : "לא נכון, היו שנים שלא הייתי בסקירות האלה".
אילנה : "יוסף! אתה עשית את פריצת הדרך שלך בגדול".
יוסף : "בשנה וחצי הראשונות ברחוב העבודה לא כתבו מילה. אף עיתונאי לא בא אליי. והיו שנים שהייתי אול אובר. גם לי היה לא קל. כשאת היית צריכה להתעסק איתה, אני הייתי צריך להסתדר עם שירה ברויאר, (עיתונאית אופנה לשעבר ב"הארץ", א "י) שהיא אנה ווינטור לעניים. הכי פרובינציאלית בעולם. בשלוש הפעמים הראשונות שהיא כתבה עליי היא היללה:'חתרני', ' לונדוני ','גאוני', ' טי טי טי'. אבל אחרי שלא רציתי להראות לה שוב את הקולקציה, בסיום התצוגה שלי לפני שלוש שנים, כי רציתי להתפנות לחברים - היא כתבה שהדבר הכי יפה היה איזה אוברול, אחרי ששבועיים קודם היא כתבה שהקולקציה מדהימה. סליחה, גם לגב' ברויאר אני אומר לא. הזמנתי אותה יום למחרת לבוא לסטודיו על כוס קפה, אבל היא התעקשה לראות אותם אחרי התצוגה מאחורי הקלעים".

"סליחה, גם לגברת ברויאר אני אומר לא". פרץ. צילום: עודד קרני עודד קרני

"מה אני, פרה?"

יוסף: איך את רואה את שוק המעצבים הישראלי?
אילנה: "אני רואה מעט, אבל אני מרגישה שקורה כאן משהו טוב. שנים היה פה רעש ועכשיו יש אופנה מעט רגועה. אני חושבת שאולי השפעתי על הדור הצעיר, שהבין שלא צריך רק לעשות זוועות כדי לרצות את הקהל".
יוסף : "אני שמח שיש כאן מבחר מאוד גדול. את רואה את המונוכרומטיות והשקט, וזה עושה לך טוב. גם לי. אבל גם מעצבים רועשים עושים לי טוב. כל המונוכרמטיות הזאת נראית לא אמיתית אבל שלך כן, אני מאמין למה שאת עושה, כי יש לזה היסטוריה. אבל אני לא מאמין לכל מי שפתחה פה חנות באוף ווייט ודלתות שחורות".
אילנה : "הוא צודק. זה כמו מישהו שכותב. הוא לא כותב כי הז'אנר אופנתי. כשאני התחלתי לעבוד, לא עשיתי טרנד של בז' ועברתי הלאה. היה לי הקו שלי. יוסף הוא דרמה. הוא אוהב סיפור. אבל הוא אמיתי, כי הוא מפתח את השפה שלו. אצל הרבה אחרים זה לא קיים. הם רוכבים על גל חולף".

אילנה, היית מצליחה, בדומה ליוסף, להשתתף בתוכנית כמו "הדוגמניות" ? ( א"י)
"האמת? אני לא מתחברת לטלוויזיה קלוקלת".
יוסף : "אילנה, את נראית לי בחורה מדליקה. יש טלוויזיה זבל איומה. אבל את לא יכולה להיות נגד טלוויזיה, אלא נגד דברים מסוימים. נגיד הסדרה 'הכול דבש' (של יעל פוליאקוב, א"י). תראי פרק אחד בשבילי, ותראי שזאת טלוויזיה מהנה, מצחיקה, עם הומור גבוה ונמוך. איך קוראים לכפר שאת גרה בו? פורמוזונה? קחי לך יין משובח, שימי את הפרק בדי-וי-די ותחזרי אליי עם התשובה לגבי הטלוויזיה".
אילנה : "אל תתייפייף. בוא נאמר כך: אחוז גבוה מתוך הטלוויזיה מבזה. מעליב אותי לראות אותה, במיוחד תוכניות שמשתמשות בנשים, כמו'הדוגמניות'".
יוסף : "אילנה, אם היו נותנים לך להיות' מיס השרון והשומרון', היית מסכימה? ".
אילנה : "מה זה? ".
יוסף : "מיס יופי. יש לך תמונות כשהיית צעירה? אני בטוח שהיית יפהפייה".
אילנה : "אני לא מתחברת לתחרויות יופי. אדם יכול להיות נאה, אבל אני נגד תחרויות. מה, אני פרה? כשתבוא לבקר אותי באומבריה, אני אקח אותך לתחרות הפרה היפה. זו תחרות".

דבר העיתונאיות

נורית בת יער מגיבה בכתב לדבריה של אפרתי: "תמוה בעיניי מדוע אילנה מתעקשת (ואין זו הפעם הראשונה) ליצור רושם שהתעלמתי ממנה, כאשר בפועל, באוגוסט 90' פרסמתי על אודותיה כתבת שער  + 2 עמודים שלמים ב'זמנים מודרניים' (מוסף שבועי של "ידיעות אחרונות", א "י).

אגב , רוב התמונות היו בשחור-לבן. כל שאוכל לומר הוא ששיקוליי תמיד היו מקצועיים. כשהתמונות היו ראויות הן פורסמו, וכאשר לא התאימו למדיניות המערכת - לא. צר לי שבשוגג אילנה תרגמה זאת למשהו אישי. באשר לקלווין קליין, אני הראשונה בארץ שדיווחתי עליו".

שירה ברויאר מגיבה בכתב לדבריו של פרץ: "אין לי שום עניין להתקשקש עם יוסף, בכל אופן אף אחד מהדברים שאמר לא נכונים. אתה יכול לבדוק בעצמך בארכיון אם אתה רוצה לעשות עבודה רצינית. מאוד לא החמאתי לו על עבודתו, ומכאן אפשר להבין למה הוא מתבטא כך ".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים