תנועת ההתנגדות: למה אנחנו הולכים נגד הרוח?
המחשבה שדברים חייבים לקרות בדרך כזו או אחרת היא צורה של התנגדות: אנחנו נגד מזג האוויר, הבית שלנו או הדעות הפוליטיות של הזולת. שרון שחף מרביצה קואצ'ינג על סגולות האי-התנגדות
יש לי אחות תאומה, ושנים רבות ליווה אותי החשש שמא היא תתחתן לפני. בכל פעם שהייתי חושבת על זה היתה ממלאת אותי תחושה איומה, ופחד הציף את כל גופי. לכך היו מתלוות מחשבות דוגמת: "אני לא אוכל להתמודד עם הקנאה", "אני לא אוכל להתמודד עם כך שכולם יחשבו שהיא יותר מוצלחת ממני", "אני לא אוכל יותר להיות איתה בקשר (מרוב קנאה)".
ואכן, לפני מספר שנים אחותי התחתנה. אני טרם. ומה עלה בגורלן של מחשבות האימה, תשאלו? הן פרחו להן כלא היו, וכשאני נזכרת בהן זה בדרך כלל משעשע אותי. עכשיו, כשאני כותבת מילים אלה, עולים בי עצב וחמלה על שגרמתי לעצמי לסבול כל-כך ממשהו שהיה בראשי בלבד. במציאות זכיתי בגיס מקסים ובאחיין מופלא שאני אוהבת מאוד, והפכנו למשפחה שלמה ומאושרת הרבה יותר. כל מה שהתרחש סביב הנישואין של אחותי היה רק טוב! ולחשוב עד כמה אני התנגדתי לכך.
המחשבה כאילו דברים חייבים לקרות או לא לקרות בדרך כזו או אחרת היא צורה אחת של התנגדות. ההתנגדות לובשת צורות רבות, יש לה השפעה הרסנית על הסביבה, אבל בעיקר היא פוגעת באדם המתנגד באמצעות הכאב, הכעס ותחושת הבדידות שהיא יוצרת בו.
למה אנו מתנגדים? להורים שלנו, למשל. על כך שאהבו אותנו פחות מדי, או יותר מדי, על גישתם החינוכית, תגובותיהם כלפינו או כלפי ילדינו ובני-זוגנו. אנחנו מגלים התנגדות כלפי אלו שעזבו אותנו על כך שהעזו לא לרצות אותנו, וכלפי אלו שנשארו על הדרך שבה הם מבשלים, מנקים, מתלבשים, רבים או אוהבים. ויש לנו גם התנגדויות כלליות כלפי אנשים באופן כללי, על שום צורת התנהגותם, לבושם, אופן דיבורם, בחירותיהם, תחומי העניין שלהם או דעותיהם הפוליטיות. אנחנו רק רוצים שהם ישתנו, שיחשבו ויתנהגו
ואנחנו מפתחים גם התנגדויות כלפי חפצים, בסגנון: "אני כבר לא יכול לסבול את הדירה הזאת", "אני חייבת להחליף את האוטו". וכלפי למזג-האוויר, נהגים אחרים בכביש ומצבים, דוגמת העבודה שלנו או הלימודים שלנו. ולבסוף, אנחנו מתנגדים גם לעצמנו: לאיך שאנחנו מרגישים, לדברים עליהם אנחנו חושבים, לאיך שאנחנו נראים. למה שיש לנו ולמה שאין לנו (לא משנה מה, זה אף פעם לא מספיק טוב). וכלפי מיליון דברים אחרים, קטנים כגדולים.
משפטים נפוצים המעידים על התנגדות: "זה לא היה אמור לקרות", "איני רוצה להיות כאן", "איני רוצה לעשות את זה", "זה לא בסדר", "זה לא יכול להיות", "זה לא מקובל עליי", "החיים שלי לא אמורים להיות ככה", "אני לא מוכנה לוותר", "הוא צריך להשתנות", "זה לא הוגן", ועוד... ועוד..
ההתנגדות מלווה בתחושה גופנית מסוימת. אצלי היא מורגשת ככדור של נוקשות שנוצר בבטן ותחושה של רצון "להחזיר". ידיד תיאר תחושת מועקה בחזה. שימו לב מהי התחושה המופיעה בכם והיו ערים לרגשות המלווים אותה: כעס, מתח, אי-שביעות רצון, או מצב רוח רע. שימו לב לכאב שהיא יוצרת בכם, המוסיף על הכאב שנגרם מן האירוע עצמו.
מה אפשר לעשות איתה? נסו לדמיין אותה מתפוגגת, נהפכת שקופה וגמישה כמים זורמים. הבחינו בין בקשה או פעולה המקדמת את המצב, לבין כזו המלבה את תחושת ההתנגדות. אם קיבלתי מרק קר במסעדה, זה רק לגיטימי שאבקש מהמלצר לחמם אותו. אך אם אלווה את בקשתי בתלונה: "איך אתה מעז להגיש מרק קר", אצור תחושה שלילית בתוכי והתנגדות לאדם שמולי, המלצר. אם מישהו עשה משהו שפגע בי אוכל להתלונן על כך באוזני אחרים עד אין קץ, ללבות את השליליות, לעשות אותו לא בסדר, קטן, טועה ואוכל גם לדבר עמו, להביע את אי-שביעות רצוני ולנסות לפתור את המצב.
כשאנו במצב של התנגדות העולם הוא אויב, ובכוחו של כל דבר שקורה להוציא אותנו משלווה ו"לקלקל". להתנגדות ולשליליות שהיא יוצרת יש תדר אנרגטי המשפיע על הסביבה ומושך תדרים דומים. אם אנשים מתנהגים כלפיכם בשליליות שימו לב אם יש בכם שליליות. אם אנשים מתנהגים כלפיכם בזלזול בחנו את היחס שלכם לעצמכם או אל אלו שמולכם.
במשך שנים התנגדתי להתנהגות מסוימת של אמי, אחד האנשים החשובים והאהובים בחיי. התנגדתי בעיקר לתגובותיה הנמהרות ולכך שירשתי אותן ממנה. בכל פעם שהיא היתה מספרת לי על מקרה בו הגיבה באופן נמהר הייתי מתפוצצת. ניסיתי לדבר איתה על כך רבות, לנסות להראות לה עד כמה תגובותיה מזיקות, בעיקר לה, אך כל דיון כזה היה מסתיים בוויכוח.
אמי הרגישה שאני שופטת אותה ולכן, אוטומטית, נאטמה בפניי. כשהתחלתי לקבל אותה בדיוק כפי שהיא דברים השתנו. מדי פעם עדיין יש בינינו שיחות מסוג זה, אך שיחות אלה שונות כל-כך מבעבר. אני כבר לא "צריכה" שאמי תשתנה, ואף הסרתי מעל גבה את נטל האחריות לתגובותיי, וראה איזה פלא - פתאום היא מוכנה להקשיב לי ולבחון את דברי.
הדרך לאי-התנגדות היא להפוך מודעים אליה: הביטו בה והיא תדעך, תנו לה להיות ובסופו של דבר היא תיעלם.
שרון שחף היא מאמנת אישית ועסקית ומנחת סדנאות להתפתחות אישית ומודעות.לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
