שומר הברים

רונן מיילי, יושב ראש איגוד הברים והמועדונים שנוסד לפני שנה, למד משהו מהמפגשים שלו עם הרשויות: "תהיה חזק - יספרו אותך, תהיה חלש - לא יראו אותך ממטר" עם האידאולוגיה הזאת הוא מכשיר את הסינון (במקום הסלקציה) ומבטיח לעשות למשטרה את המוות

יערה יעקב | 8/1/2011 7:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: בר,
בסוף, מעל הקוד האתי בנושא סלקציה והצעות החוק והירידות על המדינה, רונן מיילי רוצה מה שרוצה כל פוליטיקאי. מיילי הוא יושב ראש איגוד הברים והמועדונים הישראלי והבעלים של המועדונים "החתול והכלב" וה"שושו" בתל אביב.

איגוד הברים והמועדונים הוקם לפני כשנה בידי ועד של בעלי מועדונים שונים בתל אביב. הצורך הגיע לאחר אירועי סילבסטר 2009, שכללו צווי סגירה בשל צפיפות במועדונים בתל אביב כמו "הברזילי", "הבלוק", "ריב"ל 9", "נווה שאנן 10" ועוד . מיילי וחבריו החליטו לאחד כוחות והקימו את האיגוד במטרה להילחם בסכנת הכחדה שהרגישו, לדבריו.

"אז מה עשינו השנה?", אומר מיילי, "ערכנו שני כנסים מרכזיים, אחד עם המשטרה והשני עם עיריית תל אביב, שניהם בעניין רישוי כי זו אחת הבעיות המרכזיות בניהול עסק: בעל עסק לא תמיד יודע מה מותר ומה אסור. בכנס של העירייה חברי מועצה ממש נלחמו לדבר על הבמה".
 
הכניסה למועדון החתול והכלב.
הכניסה למועדון החתול והכלב.  צילום: יוסי אלוני

מה הכנסים האלה נתנו לך בפועל?
"הם נתנו התחלה של הידברות עם העירייה והמשטרה. את חייבת להבין שעד לפני שנתיים נושא הפיקוח על כמויות אנשים לא היה קיים בכלל. לא היינו מודעים לסכנה ולבעיות. גם לא אכפו את זה. קרו כל מיני דברים בארץ ובעולם שגרמו לזה לעלות לכותרות, ואז כל שוטר התחיל לבדוק כמויות מבלים, וסגרו מועדונים על ימין ועל השמאל".

למה זה קרה לדעתך?
"המשטרה טוענת שזה קרה בעקבות מה שהיה באומן (ב-2008 נעצר בעל מועדון האומן 17, ראובן לובלין, בעקבות צפיפות יתר של מבלים במועדון - י"י); מכבי אש טוענים שזה בעקבות תקנות של משרד הפנים; ואנחנו טוענים שנמאס לנו. ניסינו לדבר על כמויות מבלים עם נציגי הרשויות בארץ. הם אמרו לי שיש חוק ואם אתה רוצה תנסה לשנות אותו. אז הגשנו באמצעות חברי כנסת שהתגייסו הצעת חוק.

בישראל החוק אומר שעל כל מבלה צריך להיות מטר, ובשאר העולם זה 0.6 מטר. ישראל היא מדינה מיושנת ולא רלוונטית. כרגע החוק הזה נמצא במצב של ועדת חקיקה, אבל עם זאת, אומרים לנו כל הזמן שאין מספיק כבאיות ואין מספיק אמצעים. זו גם תקופה פחות טובה בגלל מה שקרה בכרמל, אבל זה עדיין שם אותנו כמדינה קצת מפגרת".

אריק סולטן
רונן מיילי. יושב ראש בהתנדבות מלאה. אריק סולטן

אתם חושבים שמחפשים אתכם?
"זו שאלת השאלות. איזה אינטרס יש להם לחפש אותנו? דוחות זה עניין זניח. זה יותר נזק אחר. לסגור את המקום ל-30 יום זה נזק כלכלי כי בליינים מחפשים מקום אחר. הברמנים מחפשים מקום אחר, מאבטחים, הספקים, הכול נמצא בוואקום.

משטרת ישראל עובדת בשיטת 'אני לא לוקחת אחריות'. אני למדתי משהו בעירייה ובמשטרה: תהיה חזק - יספרו אותך, תהיה חלש - לא יראו אותך ממטר. אתה צריך שיהיה לאנשים מה להפסיד אם הם לא מתחברים אליך, שיספרו אותך".

למה שיספרו אתכם?
"כי היום, אחרי שנה, אני יודע בדיוק מה מותר ומה אסור לעשות מבחינה חוקית. אין שום משרד בממשלה שאנחנו שייכים אליו. ואם יש בעיות אין מי שיעזור. קחי את חוק העישון. מה הפתרון לאיסור לעשן? להקצות 25 אחוז מהמקום למעשנים. בפועל אי אפשר לחצוץ את רוב המקומות בארץ ל-75 אחוז מקום בילוי ו-25 אחוז

מקום למעשנים, ואם כן זה עולה מלא כסף וכבר לא הגיוני לעשות את זה. ואז אנשים יוצאים החוצה עם בירה, ואז נוצרת בעיית איכות סביבה כי הם מפריעים לשכנים, ומתחיל חיכוך בין השכן לעסק, ואז הוא מזמין פיקוח משטרתי. היו צריכים לייחד מועדונים שבהם מותר לעשן באופן חוקי. שיהיו מוסדרים ברישיון".

ואז אני לא יכולה ללכת לשם אם אני לא מעשנת.
"מאמי, יש עניין קלאסי שנקרא בחוק 'קבוצה מן המניין'. התאספות שבנויה על משהו משותף, בין אם זה קבוצות דתיים, גייז או מעשנים. זה הרגל של בנאדם, זו אמונה".

סיגריות ממש לא עונות להגדרה של אמונה.
"למה לא? אין לי בעיה למות בגיל 60. אני רוצה ליהנות מכל רגע. אז זו לא האמונה שלי? עזבי את התוצאה. זה לא משנה אם זה נכון או לא. זו אמונה. אבל פה נכנסת התערבות המדינה בעניין פרטי".

זו התערבות של המדינה למנוע מאנשים לבלות במקומות רק כי הם לא מעשנים. גם למועדון גייז אני יכולה לבוא היום. אולי יהיה לי פחות מה לעשות שם, אבל אין לי בעיה חוקית להיכנס.
"מי אמר שאת יכולה לבוא לשם? לפי החוק גייז הם קבוצה מן המניין ואת לא יכולה חוקית להיכנס. הם בחרו להיות סגורים".

צילום: AFP
להסדיר מועדונים שבהם מותר לעשן באופן חוקי. בחורה מעשנת בפאב. צילום: AFP
"חיים לפי סטראוטיפ"

אז על פניו זה נראה טוב: יש תפקיד (יו"ר האיגוד) שמגדיר מטרות וסיבות לצאת למלחמה, יש יחצן (איתן, שעובד קשה מאוד בשביל כל שקל, בחור מאורגן, מסודר, מגיע לכל פגישה בזמן - אפילו לכאלה שהוא לא הוזמן אליהן כמו הריאיון הזה) שיוצר מלחמה, מה נשאר? רק להתראיין כמו פוליטיקאי.

"בואי נדבר על חוק הסלקציה", אומר מיילי, "תראי את הנתונים שאספתי. כמה מבלים יוצאים בסוף שבוע? בערך 300 אלף. את יודעת כמה פסקי דין בנושא סלקציה היו בארבע השנים האחרונות? ב-2007 שמונה פסקי דין, ב-2008 היו 13, ב-2009 היו 18 וב-2010 היו 32. אנחנו מדברים בסך הכול על 70 פסקי דין בשנים האחרונות".

לא, אנחנו מדברים על מי שתבע. לא כל מי שנפגע מסלקציה הולך לבית משפט.
"זה המצב הקיים, מאמי. זה אפילו לא מינורי. רוב תביעות הסלקציה מגיעות מאותם עשרה מקומות בתל אביב. זאת אומרת שאין תופעה כלל ארצית, אלא תופעה תל אביבית".

אנשים יוצאים לתל אביב מערים שונות. אי אפשר לומר שזו תופעה תל אביבית.
"בחיפה אין מספיק ברים? אין בעיה שחצי מהכמות יהיו מתל אביב, אבל יש מלא ברים ומועדונים גם מחוץ לתל אביב. זה חוסר פרופורציה. למועדונים יש בעיה. בשטח אנחנו חיים לפי סטראוטיפ. איך אנחנו יודעים לזהות עבריין? לפי מה שראינו בעיתון או בטלוויזיה. אם אני פותח עיתון ויש שם פרשת רצח, 99 אחוז שהרוצח יחבוש כובע קסקט של נייק ו-99 אחוז שיהיה לו גורמט וחליפת טרנינג.  נניח יש איזה בחור שעונה על הסטיגמה, אבל הוא בחור מדהים, אין לנו יכולת להבדיל. מה זה סלקשן? זו בחירה. אנחנו לא בוחרים את מי להכניס אלא את מי לא להכניס".

ואתם בוחרים לפי סטראוטיפים?
"גם סטראוטיפים וגם קוד התנהגות. אנחנו מבקשים ממנו שימתין רגע בכניסה כדי להבין את הבנאדם, את האופי וההתנהלות. אנחנו מנסים לראות אם הוא מחכה בנימוס או ישר מתחיל עם צעקות ועם הידיים. אם מגיעה חבורה עם ברמרוו וחונה על הכניסה והם קצת יותר וולגריים, את מסכימה איתי שיש כאן פצצה מתקתקת?".

צילום: יהונתן שאול
סלקציה במועדון. ''פצצה מתקתקת''. צילום: יהונתן שאול

גם הייטקיסט בחליפה יכול להטריד בנות כשהוא מתחיל לשתות.
"יפה מאוד, מאמי. האלכוהול משפיע אחרת על כל אחד וההתנהגות פה היא מאוד קריטית. אז אני אמור לעבוד נגד הסטראוטיפים שלי ואין לי כלים או ידע להתמודד. בגלל זה החלטנו ליצור את הקוד האתי. הוא מחייב את בעלי הברים והמועדונים לפעול בהגינות. אז אנחנו עושים סינון, אבל לא סלקציה. הרעיון הוא לא להיות שבויים של סטיגמות, אלא לחכות עוד דקה ואז לפעול".

מה זה יעזור לך להסתכל עליי עוד דקה אם יש לי כובע קסקט וחניתי עקום?
"אנחנו מנסים לתהות על קנקנו של אדם ולא לשלול אותו על הסף. אין לנו את כל הכלים לעשות את זה ובגלל זה אנחנו גם טועים, כי אנחנו לא פסיכולוגים. למועדון שלי, "החתול והכלב", נכנסים כולם. יש עניין של קדימות בתור, ולפי מי שמכירים. כלומר, אם את מבלה אצלי כמה פעמים בשבוע את כלור לה בחוג הלקוחות שלי, ואז אני צריך לתת לך קדימות".

רשום באיגוד.
רשום באיגוד. "דיזינגוף", הבר של אושרי כהן ואיתי תורג'מן. אלון פורת
שמעת על המקרה של הסטודנט הערבי שטוען שלא הוכנס למועדון של איתי תורג'מן ושל אושרי כהן בגלל מוצאו? "דיזנגוף", המועדון שלהם, רשום באיגוד שלכם.
"אני לא יודע מה הסיפור שם".

אתה לא בודק?
"למה שאני אבדוק?".

כי הוא חלק מהאיגוד.
"שלב ההוכחות היה? אני לא בית משפט".

אתה בעצמך הראית לי קודם נתונים שמוכיחים שאין הרבה מקרים כאלה.
"למה אין הרבה? יש אולי מעט פסקי דין, אבל הרבה פעמים בית המשפט קונס מתלוננים כי הם מטרידים אותו. כל מטומטם היום יכול להרים טלפון ולהגיד שלא מכניסים אותו למועדון. יש לנו גם ידע מוקדם על אנשים מסוימים. נניח שאחד שהלך מכות לפני שנה ב"קלרה", את חושבת שהוא יכול להיכנס אליי?

המאבטחים שלי יודעים מיהו. אם מישהו בא אליי עם ריח חריף של משקה מהפה הוא גם לא ייכנס. יש גם מקומות מסוימים שלא מוכנים שיבואו אליהם עם גופיות וכפכפים".

מיילי הוא יושב ראש בהתנדבות מלאה. כזה הוא: מוכן להתגייס למענכם ולהמציא שמות חדשים למילה "סלקציה" לגמרי בחינם. הכסף שנכנס מחברי האיגוד (בעל מועדון בינוני, למשל, ישלם בין 150 לר300 שקלים לחודש) הולך ליחצן ולמזכירה.

אבל עזבו את זה. הכותרת של הפעילות של האיגוד, לפי מיילי, היא בכלל קישור של מישהו שלא עבר סלקציה לבעל המועדון. "פנה בחור שרצה לדבר עם בעל מועדון ולהתנצל. הוא אמר שהעיפו אותו מהמועדון כי הוא היה קצת שיכור והתכופף לעבר איזו בחורה. היא קצת נלחצה והעיפה אותו. הוא באמת הצטער, אמר שזה לא מתאים שהוא התנהג ככה. בנאדם אומר 'הייתי שיכור'. זה מותר".

השאלה היא מה הוא עשה לבחורה.
"לא משנה, הוא טיפה רכן לעברה".

מה אתה רוצה להשיג בשנים הקרובות במסגרת האיגוד?
"אני רוצה שיהיה לנו כוח פוליטי אמיתי, שלא יוכלו לרכוב עלינו. היום יש לי מאה מועדונים באיגוד, אני מקווה שיהיו לי 300. כשזה יקרה אני אבדוק כל הזמן מה לא תקין. נניח, למה לוקח למשטרה שנים לתת אישור, למה אין קבלת קהל, למה אין מענה טלפוני?".

אתה חושב שזה ריאלי לנסות להתחרות עם גוף כמו המשטרה?
"זו מדינה דמוקרטית לכל דבר. הם נותני שירות".

בהבדל אחד מהותי: הם יכולים לסגור אותך ואתה לא אותם.
"גם מפקד מרחב וכל אחד במשטרה יכול להיתבע. זה כבר קרה".

ואיך זה נגמר?
"זה עדיין בתהליכים".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''אלכוהול''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/food/ordering_new_3/ -->