חבל שאי אפשר ללכת עירומים פתאום כולם מפגינים בעירום. חוץ מהישראלים רועי בהריר 09/10/03 לא כל הבחורות העירומים זה חולירע. להבדיל מאלה שכיכבו בחוברת הגנוזה של אלכס, מסתבר שיש גם כמה בחורות עירומים שהן דווקא הגונות ותרבותיות במידת מה. לדוגמה, ליידי גודייבה. הייתה עירומה לפחות כמו פריצי, אחות של פישנזון, בשעה שהציצו לה למקלחת, רק הרבה יותר אטרקטיבית ממנה. היום, כאלף שנים לאחר שדהרה בעירום מלא לחלוטין על סוסה בחוצות קובנטרי, אנגליה, ונופפה בידה לעוברים ושבים כמחאה תקדימית באופיה על גזירות המס הכבדות בעיירה - הפכה אגדתה המהלכת (בעירום) לאות ולסמל עבור שלל תנועות ההתנגדות שהצמיחה הנאורות האנושית החדשה, המציגות, בשנים האחרונות, הפגנת עירום אחר הפגנת עירום - את חזרתו המחאתית של האדם הפוסט-מודרני ברחבי העולם המערבי לקרביו האבולוציוניים מחד והתנ"כיים מאידך, תוך עשיית שימוש ישיר בגופו החשוף לציבור ככלי נשק אולטימטיבי נגד גורמי השררה המדכאים.העירום המגמתי הזה של גודייבה, שכל קשר בינו לבין זה של "עמנואל" מקרי בהחלט, פרץ דרך למה שמכונה בימים אלה "מחאה עירומה", או, בשפתם של חלק מהמפגינים, "מחאה בשפת הגוף". יותר ויותר קבוצות, עמותות, ארגונים, אגודות וגופים ברחבי העולם, המנסים להשיג או לשנות דבר מה - בין מדובר בעניינים חברתיים-פוליטיים מובהקים בנוסח הפסקת ההתעללות בבעלי חיים והשימוש במעילי פרווה, קידום תהליך השלום, התנגדות לגלובליזציה, הבעת מורת רוח מפיטורים המוניים בענף ההיי-טק וכדומה, ובין אם מדובר בשיווק הגישה הנטוריסטית-נודיסטית, הדוגלת בסיסמה "אף אחד לא מושלם, ולאף אחד לא אכפת", גרידא - זונחים את השלטים, הצעקות, הקשירות, הרעב ושאר צורותיה המסורתיות של ההפגנה, ובמקום זאת פשוט מסירים את כיסויי גופם ומהלכים ברחובות הערים הגדולות בעולם כשהם עירומים כביום היוולדם. עירום אידאולוגי האישו הפוליטי האחרון שגרם לבני האדם בעת הנוכחית לאמץ את שיטת גודייבה העתיקה היה המלחמה השנויה במחלוקת בעיראק. ברחבי העולם כולו צצו להן, כפטריות אחרי (ולפני) גשם ההפצצות, שלל הפגנות עירום - גדולות כקטנות, מושקעות כספונטניות, ומתוקשרות כעלומות כשהבולטת והמעניינת שבהן נערכה בסידני, אוסטרליה, בתחילת פברואר השנה, טרם היציאה למלחמה, ובה שכבו כ-700 נשים אוסטרליות, עירומות מכף רגל ועד ראש, על גבעת דשא מוריקה בעיר החוף ביירון ביי, ויצרו יחדיו כאות מחאה נגד השתתפות אוסטרליה במלחמה. את הכיתוב raw oN"" באותיות ענק, שזופות וחצופות להפליא. גם בארצות הברית השמרנית נערכו השנה כמה וכמה הפגנות כאלה, חלקן קיצוניות ופרובוקטיביות במיוחד, שלמעשה המשיכו את המהלך המחתרתי של קבוצת X-ticilp"" הוותיקה, שארגנה, עוד בימי מלחמת המפרץ הראשונה הפגנות עירום ביזאריות בקיצוניותן, עם ילדים בני 12 וזקנים בני 75 שנוגעים אחד בשני בכוונה תחילה, פוסטרים עם ציורים של פסל החירות עם שדיים ופות חשופים, ועוד ועוד. במסגרת אחת מההפגנות האלה, שנערכה ימים ספורים לאחר ההפגנה בסידני, נאספו כמה עשרות נשים אמריקני ות בגילאי 60-20 בלב ניו יורק כשהן יוצרות יחדיו, בגופים עירומים, את הכיתוב hsuB oN"". הפגנות דומות לאלה נערכו, בין החודשים ינואר לאפריל השנה, במקומות שונים ומשונים ברחבי העולם, ביניהם בצ'ילה, בסקוטלנד, בקנדה ועוד ועוד. אירוע העירום-למען-שלום הגדול האחרון שהסיט את תשומת לב התקשורת העולמית התקיים בפריז לפני כשלושה שבועות, כאשר יוקו אונו עלתה, בגיל ,70 על אחת הבמות המרכזיות בעיר, ונתנה לאנשים לקרוע מעליה את בגדיה בברוטליות מכוונת, עד שנותרה עירומה לחלוטין, בדיוק כפי שעשתה בשנת 64'.אלא שההייפ התקשורתי שנוצר הפעם כתוצאה מכך היה מינורי בהרבה מזה של 64', ולא במקרה. על פניו, הפגנות העירום האנטי-מלחמתיות הנוכחיות באמת מזכירות במשהו את ימי וודסטוק היפים והתמימים. העניין הוא שכיום, עקב המציאות הטכנולוגית והתקשורתית השונה בתכלית, מדובר במרד אנטי-ממסדי מלאכותי וצבוע, שבו הדיאלוג של המפגינים בעירום-למען-השלום עם השלטונות איננו דיאלוג בלתי אמצעי כלל ועיקר - כמו למשל בסן פרנסיסקו הפרחונית והנאיבית של סוף שנות השישים - והתקשורת משמשת עבורם גורם תיווך מהותי מדיי וחשוב מדיי.לדעתה של ד"ר אווה ברגר, חוקרת תרבות ומרצה בכירה במכללה למינהל, השילוב הזה, בין הפופולריות המשוועת של העירום והסקס באמצעי התקשורת ברחבי העולם כיום, לבין ההתפתחות הגוברת של ההפגנות בעירום, הופך את האחרונות לפרובוקציה תקשורתית נטולת מהות מחתרתית-פוליטית ויכולת השפעה אמיתית מן היסוד. "אני חושבת שבתקופה האחרונה", היא אומרת, "ההפגנות האלה מצטרפות לאיזשהו הלך רוח כולל, של החצנת הסקסיות באמצעי המדיה השונים. אם זה באמת הקישור הנכון, אז מן הסתם צריך להפסיק להשתמש בעירום ככלי מחאתי באופן מידי. כלי מחאתי צריך להיות סוג חתרני של הבעה. אבל ברגע שהעירום הופך להיות כל כך נפוץ, כל כך ברור מאליו וכל כך לא מזעזע, המחאה מאבדת מכוחה. ברגע שאתה מגזים עם כלי שנחשב לפרובוקטיבי, הוא בעצם מפסיק להיות פרובוקטיבי, ויכולות להיות לכך שתי תוצאות: או שאנשים יפסיקו לשים לב, או שזה פשוט ירגיז אנשים - ואני מדברת גם על כאלה שבאופן פוטנציאלי היו יכולים אולי להצטרף למפגינים למען המטרה שלהם".ואולם, להבדיל מהפגנות העירום נגד המלחמה בעיראק, ידע עולמנו במרוצת ההיסטוריה בכלל, ובשנים האחרונות בפרט, גם לא מעט הפגנות ע ירום בעלות אגנ'דות חברתיות חריפות, שדווקא אוחזות בקשר לוגי מוחשי וישיר בין העירום כאידאה לבין מושא ההפגנה. המפגינים בעירום נגד התעללות בבעלי חיים, למשל - בפורמט של תהלוכת עירום המונית בחוצות העיר, או, לחילופין, בצילום עירום אמנותי של דוגמנית מפורסמת המתריסות נגד שימוש במעילי פרווה (סינדי קרופורד, נעמי קמפבל וקייט מוס, למשל, עשו את זה בגדול) - טוענים, בין הסיסמאות, כי גופם העירום מייצג את חיבורו הבסיסי של האדם לטבע, את הקשר ההדוק שבינו לבין עולם החיות, ואת האסתטיקה הגופנית שלנו כמייצגת את האסתטיקה של הטבע ככלל שמופרת בזדון, לטענתם, חזור והפר. באמצע יולי השנה, למשל, התקיים בעיירה טולוז שבצרפת מצעד עירום הפגנתי, ראשון מסוגו בעולם, של כמאה צמחוניים וטבעוניים אידאולוגיים, המפגינים נגד אכילת בעלי חיים, תחת הסיסמה "כולנו אותו דבר". חודש לאחר מכן, בסן פרנסיסקו, צעדה אישה מארגון ATEP"" ארגון הלוחם בהתעללות בבעלי חיים, בעירום מלא ברחובות המרכזיים בעיר, כשהיא צבועה כולה בגוונים מנומרים, כאות מחאה על כליאת האריות והנמרים בקרקס, ואופן האילוף והטיפול בהם. עירום מקומי הקב"ה יכול לישון בשקט. בארץ עדיין לא הייתה שום הפגנת עירום, לא נגד הכיבוש, לא נגד הגדר, לא נגד שרון, לא נגד ערפאת, לא נגד זיהום הים, לא נגד הגזירות הכלכליות, לא נגד כבד האווז ולא בעד אבי נמני - וככל הנראה גם לא תהיה בקרוב. גם הסיכויים שויקי קנפו - ליידי גודייבה הלבושה שלנו, תלך על זה בקיצוץ הבא של החד-הוריות, קלושים במיוחד. גם לה, כמו ל"ירוקים" למשל, לא יהיו מספיק ביצים לעשות את זה. "אני חושב שבארץ צריך לשחוט עוד הרבה פרות קדושות עד שזה יקרה", אומר פאר ויסנר, יו"ר "הירוקים" ומתמודד לראשות עיריית תל אביב, "האמת היא שהיו הרבה רעיונות כאלה, אבל הבעיה היא שאנחנו מדינה שהיא בסופו של דבר מאוד שמרנית. זה כנראה חינוך מהבית היהודי, שאנחנו כבר לא מסתובבים בגן עדן, ושאלוהים נתן לנו בינה כדי שלא נסתובב עירומים ברחוב". אבל בתכל'ס הוא נורא התעצבן מזה שאכלנו מעץ הדעת, לא?"כן, אבל, כאילו, כבר נתנו את הביס. עכשיו כבר יש לנו בינה, ובינינו, אם כולנו היינו מסתובבים עירומים - היינו נשארים בבית. הבגדים, בסופו של דבר, ברוב המקרים מחמיאים לנו. במצעד האהבה, למשל, אתה רואה פתאום איזה מישהי ששולפת את ציציותיה פה ושם - אבל זה ממש 'וואו' כזה. האמת היא שגם כאן אין ממש מחאה. באירופה יש פתיחות לזה, עושים כאלה דברים, פה לא. שם, אתה הולך לסאונה, וגברים ונשים נכנסים לשם בעירום ביחד - ואף אחד לא חושב שמשהו נורא קרה. בארץ זה חינוך אחר. תפיסת העולם כאן לגבי עירום שונה לגמרי, וזה בעיקר בגלל שכאן זה ערב רב של עמים שהגיעו לכאן מחינוכים אחרים".ד"ר ברגר חולקת על ויסנר בעניין רמת המתירנות הישראלית באורח חד-משמעי. "אני חושבת שזה רק עניין של זמן עד שיעשו את זה בארץ", היא אומרת, "אני לא חושבת שיש איזשהו הסבר לכך שזה לא קרה עד היום. אנחנו לא חברה עד כדי כך פוריטנית. הבעיה היחידה היא שאנחנו מקום נורא קטן וכולם מכירים את כולם ברמה האישית, ככה שתמיד יש את הסכנה שמישהו מהחברים שהיו איתנו בצבא או באוניברסיטה ייראו אותנו בטלוויזיה עירומים".פרט ל"מונינג" (חשיפת הישבן בציבור) המיתולוגי של מאור כהן מתחילת שנות התשעים ולשאר אירועי עירום נקודתיים ואינדיווידואליים מסוג זה, ידע מחוזנו אך ורק סוגים שונים של הפגנות-כמעט-עירום מתוכננות ומוצהרות. לפני חמישה חודשים, במסגרת ההפגנות נגד זיהום הים ("מחרבנים לנו את הים"), חשפו כמה גולשים עצבניים את ישבנם לעיני המצלמות, על מנת להקביל בין הים לחרא. "בסופו של דבר", אומר ויסנר, "התקשורת לא הראתה את זה כי היא פחדה, אבל זה בהחלט קרה, ובגדול. הם אמנם לא הראו את הקדימה, אבל גם האחורה זה משהו. עירום זה משהו שנכנס לכלי התקשורת כי זה נתפס כסקס, ומה לעשות, זה מזיז דברים".היית מוכן לצעוד בעירום במרכז תל אביב?"ביחד עם עוד 10,000 איש - כן".ועם עוד 50 איש?"הייתי בטוח חושב על זה. אני יכול להגיד לך שאם אני הייתי ראש עירית תל אביב - כל הפגנה הייתה מקובלת עליי. הבעיה היא שברגע שאתה עושה את זה, אתה בעצם נכנס לפינה שהממסד רוצה להכניס אותך אליה - הפינה של החבר'ה המוזרים, שמעשנים, שלא אכפת להם, שזורקים, שלא מתעסקים בבעיות המהותיות. זאת בעצם הסיבה שבגללה אין לנו כרגע משהו כזה בתכנון". עירום חברתי המושג "עירום בציבור" מתכתב בדרכים מסוימות עם המושג "עירום חברתי", העומד בבסיסה של האידאולוגיה הנטוריסטית-נודיסטית. הגישה הנטוריסטית אמנם איננה רואה בעירום כלי מחאתי להשגת דבר מה, אלא רק דרך חיים נוחה ובריאה לתקשורת בין בני אדם, אבל אין ספק כי עצם התבדלותה משאר החברה והתכנסותה באתרים ייעודיים מקנים לה חזות מחאתית כלשהי. היא דוגלת בחזרה לטבע האדם, בהבעתו הבלתי מסוננת של טוהר הגוף ובזכותו של האדם לחיות בחברה בעירום, ומשתמשת, מפעם לפעם, בציטוטים מסיפור הבריאה בספר "בראשית", על מנת לחזק את טענותיה נגד הממסד השמרני באשר הוא.הנטוריזם (התורה על רגל אחת: הטבע במרכז) היה, למעשה, הצעד הבא של הנודיזם (העירום במרכז) - תנועה חברתית שנוסדה בשנת 1903 בקרלינברג, גרמניה, כאשר כמה גרמנים החליטו לארגן לעצמם אליפות אתלטיקה בעירום כי נמאס להם מהחיים המשעממים ובמשך הזמן הפכו שתי התנועות האלה לגוף פחות או יותר מאוחד. הקהילה המאוחדת מקיימת פעילויות עירום רבות ומגוונות ברחבי העולם, בהן טיסות עירום מיוחדות, מסעות אופניים בעירום, פסטיבלי עירום המוניים, תחרויות ספורט שונות ומשונות בעירום, תנועת נוער, התכנסויות המוניות בחופים, בריכות, פארקים ועוד. במקרים מסוימים מקבלות פעילויותיה החברתיות של הקהילה צורה של הפגנה אמיתית. בברלין, למשל, נערכה לא מזמן תהלוכה של כ-20 נודיסטים ונודיסטיות, כשבראשם צעד הסקסולוג הידוע פטר נובקה, ומחה על הזכות הבסיסית ללכת עירום ברחוב. אגב, אחד מהנודיסטים שנעצרו בתום ההפגנה הזו, הגיע גם למשפטו עירום, ונעצר במקום. גם בארץ ישנה קהילה נטוריסטית-נודיסטית ראויה להתייחסות, המאוגדת, ברובה, תחת הטייטל הרשמי "העמותה הנטוריסטית הישראלית", חברים בה כ-800 אנשים, יש לה אתר אינטרנט מושקע, חופי רחצה ייעודיים ושלל פעילויות מזדמנות בבריכות ובחיק הטבע. בראש העמותה עומדת ענת ענבר, ולטענתה הגישה של הנטוריסטים כלפי תופעת ההפגנות בעירום איננה חד-משמעית. "העמותה הנטוריסטית כוללת הרבה מאוד מרכיבים שונים", היא אומרת, "חלק ממנה הם נטוריסטים ותיקים מאוד, שבאים מהזרם המרכז אירופי, הדוגמתי, ובשבילם זו תפיסת חיים שלמה, וחלק אחר מאיתנו זה פשוט חבר'ה שאוהבים להשתזף עירומים והם לא מחזיקים בשום אידאולוגיה מחייבת". ענבר נזכרת בחזה החשוף שכיכב השנה במצעד הגא ווה, ומדגימה דרכו את הקישור של הנטוריזם להפגנות העירום. "ראיתי שהיו שם המון לסביות שהשתמשו בגוף העירום שלהן בשביל להלביש עליו מסרים ולהציג אותו לראווה, וברור לגמרי למה הן עושות את זה. במקום לתת את הגוף שלהן לאחרים ולתת להם להשתמש בו בשביל הדברים שהם רוצים לשווק, כמו שעושים לפעמים בפרסומות למשל, הן בעצם מנכסות את גופן בחזרה לעצמן ומעבירות בכך מסר הפוך".מה שאתם עושים זה גם סוג כלשהו של הפגנה. "בכל מה שקשור לפעילות הרגילה שלנו, אני לא חושבת שהייתי שמה על זה דווקא את המילה 'מחאה', אלא יותר את המילה 'בועה', שהיא מקלט מהמציאות המטורפת בחוץ. זה בהחלט נועד לברוח מהשגרה למקומות אחרים". עירום אמנותי יש משהו בעירום ההמוני שמייצר אפקט אמוציונלי חזק מאוד על המתבונן בו. הישירות, האמת, החוצפה, האחדות הבלתי אמצעית - כל אלה מעבירים סוג של זעזוע, סוג של השפעה תת-מוחית. זוהי, למעשה, מהות הטעם שמאחורי הפגנות העירום, ומטבע הדברים ניתן לנצלו גם למטרות חברתיות אחרות, כמו למשל פורקן חברתי תמים (3,000 בוגרי קולג' בארצות הברית, חגגו את מסיבת הסיום שלהם בעירום מלא, על מדשאות הקולג'), וכמובן - אמנות. בהקשר הזה, בולטות בעיקר עבודותיו הפרובוקטיביות של הצלם הניו יורקי ספנסר טוניק, שבאפריל השנה אסף 600 נשים וגברים, הפשיט את כולם, הכניס אותם לחנות "סלפרידס" שבלונדון, צילם אותם יחדיו בפוזיציות שונות, וחודשיים לאחר מכן עשה אותו דבר בדיוק עם 2,000 עירומים באחת השדרות המרכזיות בברצלונה. הצגתו של העירום ככלי מחאתי עדיין לא באה, אמנם, לידי ביטוי מוחשי במדינת ישראל הביטחוניסטית, אולם חשיפת הגוף לשם היופי והאמנות מצאה, פעמים ספורות, ביטוי בעולם הזוהר הישראלי. אמנם אף דוגמנית ישראלית עדיין לא הפגינה נגד שימוש במעילי פרווה כפי שעשו סינדי קרופורד ונעמי קמפבל, אבל היו כמה, בודדות במיוחד, שה סכימו להצטלם בעירום "אמנותי" לקמפיין זה או אחר. קרן מיכאלי, שירז טל ונטלי עטיה, למשל, עשו את זה בעבר בשביל "קסטרו" וחברת רהיטים.על עירום מלא לחלוטין, עם הפרונט למצלמה ובלי להסתיר כלום, אין מה לדבר עם הדוגמניות שלנו. "לא הייתי עושה את זה בחיים", מכריזה אורלי ויינרמן, ומוסיפה תירוץ מקורי: "אני לא חושבת שצריך להתעלל בחיות, אבל מצד שני יש גם הרבה אנשים שלובשים מעילים ונעליים מעור, ואני לא חושבת שצריך גם להתעלל בהם. ברגע שאתה נכנס לדברים האלה בקיצוניות, אני חושבת שאתה בעצם הרבה פעמים משיג את ההפך של מה שנקרא 'חיה ותן לחיות'". גם הדוגמנית המסולקנת אורית פוקס שוללת את העניין, אבל בקצת פחות החלטיות ועם הסכמה לפשרה. "האמת היא שלא ממש הקדשתי לזה מחשבה עדיין, אבל אולי כן - אם לא ייראו כלום", היא אומרת, "בכל מקרה, לא הייתי רוצה שייראו אותי עירומה לגמרי, ולא משנה לאיזו מטרה".גם ענת גידרון, כך נראה, לעולם לא תספק את הסחורה. לא את כולה, בכל אופן, ולא כרגע. "אני לא חושבת שיש צורך בעירום בשביל להפגין נגד משהו. זו הפגנתיות בוטה מדיי. הכל שאלה של מה ולמה ואיך וכמה. בגדול, אני יכול ה להגיד לך שהתשובה היא לא, אבל אם יבוא איזה משהו קונקרטי ומעניין, שתהיה לי איזושהי נגיעה אליו - אולי אני אגיד כן, לא יודעת. אני, מטבעי, בחורה נורא פסיבית, אבל בוא נגיד שאם היה מדובר בהפגנה המונית, עם עוד איזה 10,000 אנשים עירומים, יכול להיות שכן הייתי עושה את זה".למרבה הצער, אילו גדרון, פוקס, ענבר או ויסנר יחליטו ביום מן הימים ללכת על הפול מונטי ברחובותיה של ארץ הקודש, ותהא מטרתם נעלה ככל שתהא, תסתיים הפגנתם באורח דומה לזה של רוב הפגנות עירום ברחבי העולם, כלומר, בתחנת המשטרה הקרובה, עם מגבת על התועבה. לטענתו של רפ"ק איתן מנשה, סגן מפקד משטרת כפר סבא, "ללכת ברחוב בעירום זו עבירה לכל דבר ועניין, ובאופן טבעי מטפלים בעבירה כמו שמטפלים בעבירה תשמע, זו שאלה לא פשוטה. עקרונית, ברור מאליו שאנחנו ניקח את האנשים האלה לתחנת המשטרה, ואם יש להם שמיכה או משהו, נבקש שהם ישימו אותה עליהם. תלוי מאוד מהי הסיטואציה, מהו העיתוי ומהי כמות המעורבים. צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אני בטוח שהרבה אנשים דווקא היו שמחים מאוד לשמוע שיש פה אנשים עירומים שהולכים ברחובות. אני רק מקווה שעכשיו, בגלל הכתב ה שלך, אנשים לא יתחילו להסתובב לי פה עירומים פתאום".